מדינת ישראל נ' הרשה(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום שתוקן במסגרת הסדר דיוני, בביצוע עבירות של נסיון הסעת תושב זר לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 [להלן: חוק הכניסה] +סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין], נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, נהיגה בעת שכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח כלי רכב מנועי וקשירת קשר לביצוע עוון לפי סעיף 499 (א)(2) לחוק העונשין.

על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, ביום 24.12.12, לאחר תיאום, אסף הנאשם תושבי הרש"פ, שאין בידיהם אישורי שהייה וכניסה בסמוך לגדר הפרדה פרוצה בעזון עתמה, דרכה עברו הנוסעים. הנאשם החל בנסיעה לכיוון אורנית, כשחלק מהנוסעים על המושבים וחלקם על רצפת הרכב. במחלף אורנית הבחין בשוטר אשר סימן והורה לו לעצור. הנאשם החל בנסיעה לכיוון מערב וניסה לבצע פניית פרסה, אך השוטר רץ אל הנאשם, ובהגיעו אליו עצר הנאשם את נסיעת הרכב.

יצויין, כי הנאשם נהג ברכב ללא רשיון, כשמעולם לא הוציא רשיון נהיגה; בנוסף, נהג ברכב בסמוך לשימושו בסם מסוג חשיש.

2.הנאשם צירף תיק נוסף – ת.פ. 10309-11-12 (שלום עכו), בו הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירה של הסעת תושב זו לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה, בכך שביום 4.11.12, הסיע ארבעה תושבי הרש"פ שהיו ללא אישורי שהייה כדין.

3.הנאשם נשלח לקבלת תסקיר חובה בעניינו, ממנו עולה, כי המדובר בנאשם יליד 1992, בן למשפחה הסובלת ממצוקה כלכלית, אב הסובל ממחלת נפש, ואם הסובלת מבעיות בריאות שונות. אחיו הצעיר סובל מפיגור שכלי. הנאשם סיים 10 שנות לימוד, עבד לאחר מכן בנגריה ועד למעצרו בעבודות מזדמנות. לחובתו הרשעה קודמת מבית-משפט לנוער בגין החזקת סכין.

הנאשם שלל בעיית התמכרות אך מסר כי החל מגיל 19 ועד למעצרו להשתמש בחשיש באופן ספוראדי. תיאר, כי במהלך מעצרו משולב בתוכנית טיפולית וביטא נכונות להמשיך בה. בפער לדבריו נמסר מעו"ס בית המעצר כי אמנם החל בהליך טיפולי ושולב בין התאריכים 17.2.13 – 10.4.13. עם זאת, התקשה לעמוד בכללי המסגרת ואף נהג באלימות כלפי עצור אחר, וכעבור חודש וחצי מתחילת השתתפותו ביקש להפסיק את הטיפול מאחר ואינו מצליח לעמוד בכללים. להתרשמות גורמי הטיפול בבית המעצר, מדובר בבחור חסר תובנה למצבו, בעל סף תסכול נמוך, המגיב באימפולסיביות ובאלימות ואינו בשל בשלב זה לערוך שינוי בחייו.

הנאשם תיאר את עצמו כמי שניהל אורח חיים נורמטיבי, ובאשר לעבירות לקח אחריות על מעשיו והסביר אותם על רקע רצונו לסייע בפרנסת המשפחה נוכח המצוקה הכלכלית הקשה בבית ההורים. בשיחות עימו התקשה להתבונן ולהתעמת עם מהות התנהגותו הבעייתית והחוזרת ואופן התמודדותו עם מצבים מתסכלים בחייו אשר הביאוהו לשימוש בסמים. זאת, בפער להצהרותיו המילוליות בדבר נזקקותו להתערבות טיפולית. הנאשם הביע חשש מאפשרות שליחתו למאסר ממושך אשר יפגע באורח חייו התקין וקושי בריחוק מבני משפחתו.

לסיכום, מעריכה קצינת המבחן כי ענישה מוחשית לא ממושכת עשויה להיות גורם מרתיע מציב גבולות עבורו, כשיש מקום להתחשב בגילו הצעיר והעובדה שקיים אורח חיים נורמטיבי עד למעצרו. עוד ציינה, כי שליחתו לעונש מאסר בפועל ממושך עלולה לחזק ולהטמיע בו ערכים עברייניים, וכי ממליצה היא כי ישולב בכלא בהליך של טיפול ושיקום.

4.ב"כ המאשימה הדגישה, כי הנאשם הסיע 12 תושבי הרש"פ תוך פגיעה בבטחון המדינה, כשאת העבירות נשוא התיק העיקרי ביצע בעוד הליכים מתנהלים בעניינו בבית-המשפט בעכו בביצוע עבירה זהה. עוד הפנתה לאמור בתסקיר ולנסיבה לחומרה לפיה הנאשם הסיע את תושבי האיזור תמורת בצע כסף. לטענתה, מתחם העונש ההולם בתיק העיקרי הינו בין 12 – 18 חודשי מאסר בפועל (מבלי שתמכה זאת בפסיקה), ובסופו של יום עותרת היא להשתת 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל שהינה פסילת חובה, פסילה על תנאי וקנס.

5.הסניגור ביקש שלא למצות את הדין עם מרשו על רקע הודאתו במיוחס לו בהזדמנות הראשונה ונסיבותיו האישיות הקשות כפי שאלו עלו בתסקיר ותועדו במסמכים שהגיש (נ/1 – נ/3). לגישתו, מתחם הענישה בגין שני התיקים נע בין 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות עד שנת מאסר, כשלתמיכה בטענתו הגיש גזר-דין אחד (אשר אומר כבר כי אינו רלבנטי לענייננו). לזכותו הזכיר את גילו הצעיר, את העובדה כי לקח חלק בתהליך טיפול במעצר ואת הערכת שירות המבחן בדבר הנזק שייגרם משליחתו לעונש מאסר ממושך.

6.בדברו לבית-המשפט, הביע הנאשם חרטה על מעשיו אף ציין כי הוא מתייסר עליהם. ביקש כי בית-המשפט לא ימצה עימו את הדין.

7.על-פי תיקון 113 לחוק העונשין, וכמצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה של ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

8.הנאשם במעשיו פגע בערכים המוגנים של שמירה על בטחון המדינה והמשתמשים בדרך וכן בזכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה. המדובר בפגיעה ניכרת בערכים המוגנים, כאשר הסיע 4 תושבים זרים, נחקר ונעצר, וכחודש לאחר מכן חזר לסורו במהלך מתוכנן, שלאחריו ניסה להסיע הנאשם 12 תושבים זרים אל תוך שטחי המדינה. כאילו לא די בכך, הסיע הנאשם את אותם תושבים זרים באופן אשר סיכן את עצמם. הסיכון למשתמשים בדרך הינו בעוצמה גבוהה, מאחר והנאשם מעולם לא הוציא רשיון נהיגה, לא הוכשר לכך, ואף נהג לאחר שהשתמש בסם מסוג חשיש.

9.ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נגד מדינת ישראל (מיום 12.2.06) נקבע, כי מדיניות הענישה הראויה בעבירות של הסעה, העסקה והלנת שוהים בלתי חוקיים בישראל צריכה להיות מחמירה, בין השאר על-מנת להרתיע את היחיד ואת הרבים מפני הפגיעה הפוטנציאלית בבטחון הציבור. הצורך בענישה מחמירה עולה ביתר שאת בעניינו של הנאשם, נוכח העובדה שהמדובר באירועים חוזרים, ובעיקר על רקע נסיבות הנהיגה. בעניינו של הנאשם נכונה האמירה כי השימוש בכלי הרכב, ללא כל הכשרה ולאחר שהשתמש בסם, משול לשימוש בכלי נשק של ממש. על מערכות אכיפת החוק להטיל את הסנקציה המתאימה, כדי לאפשר לציבור המשתמשים בדרך הגעה בטוחה למחוז חפצם, כשבעבירות תעבורה יש משמעות למבחן התוצאה – אך יש גם משמעות למבחן התוצאה הפוטנציאלית, אפילו לא התממשה (ראו, בשינויים המחוייבים: ע"פ 6492/12 דיראווי נגד מדינת ישראל, מיום 18.11.12, סעיף 4 לפסק-הדין).

10.ואכן, לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בעובדה שהנאשם ביצע עבירה של הסעת 4 תושבי איזור, וחודש לאחר מכן חזר לסורו במהלך מתוכנן ותוך תיאום, כשניסה להסיע 12 תושבי הרש"פ לתוך שטחי ישראל. חזרתי והדגשתי לעיל את נסיבות הנהיגה המסכנת והמסוכנת, כאשר עיננו הרואות כי המדובר בנאשם פורע חוק ממש, אשר העז לנהוג ברכב ובו אנשים רבים מבלי שהוכשר לכך מעולם ולאחר שהשתמש בסם. האירוע בתיק העיקרי הסתיים בנסיון בלבד, על רקע עירנותו של איש אכיפת החוק אשר עצר את הנסיעה המסוכנת מבלי שנגרם נזק לגוף או לרכוש. עם זאת, התיקון בכתב-האישום בתיק העיקרי משקף, כי ההסעה לא בוצעה תמורת כסף, וגם בתיק הצירוף אין אינדיקציה לכך.

11.לאחר שעיינתי באסמכתאות רבות, לרבות בנסיבות זהות ו/או חמורות ו/או קלות מאלו שביצע הנאשם (ראו, למשל, בעבירות הסעה בלבד ובשינויים המתחייבים: ע"פ 1218/07 (מחוזי נצרת) מדינת ישראל נגד אנס (מיום 13.11.2007); ע"פ 4504/09 (מחוזי ירושלים) מדינת ישראל נגד סלימה (מיום 22.9.2009); ע"פ 71903/06 (מחוזי תל-אביב) חמד נגד מדינת ישראל (מיום 25.2.2007); וכן בת.פ. 1620/08 (שלום רמלה) מדינת ישראל נגד נאג'י (מיום 1.11.09)), אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין מסכת העבירות בתיק העיקרי נע בין 10 חודשי מאסר בפועל ועד ל – 24 חודשי מאסר בפועל; בגין תיק הצירוף מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר בפועל.

12.באשר לגזירת הדין, הרי שנוכח מצבו של הנאשם כיום והאמור בתסקיר באשר לתהליך טיפול שהופסק, אין כל מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום, כמפורט בסעיף 40ד' לחוק העונשין. למעשה, אין מחלוקת כי דינו של הנאשם לרצות את עונשו מאחורי סורג ובריח, ובקציבת הענישה הראויה יש להתחשב בנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40 י"א לחוק העונשין.

13.גם אם אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום, הרי שיש להתחשב בהמלצת קצינת המבחן בהקשר של הפגיעה שתהא בנאשם לאור גילו הצעיר ונתוניו במכלול. כאמור, ממליצה היא שלא להשית תקופת מאסר ארוכה מדי על-מנת שלא יטמיע הנאשם נורמות עברייניות. עוד ראוי לזקוף לטובתו את הודאתו במיוחס לו בשני כתבי-האישום, בלקיחת האחריות המלאה והחרטה שביטא בפני קצינת המבחן. כמו-כן, לא ניתן להתעלם מנסיבותיו המשפחתיות הקשות מאד. בנוסף, יש ליתן משקל של ממש לעובדה, שלחובתו של הנאשם עבר פלילי מינורי מבית-משפט לנוער, וכיום מצוי הוא במעצר ובמאסר לראשונה בחייו.

14.לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ועל-מנת לשמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת, העומדת בזירת המחלוקת, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: