מדינת ישראל נ' הרר

החלטה

בפני בקשה של המדינה להורות על המשך פסילתו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

החלטה זו באה לאחר שהיום מסתיימים 6 חודשי פסילה עליהם הוריתי בהחלטת המקור שבאה בעקבות בקשה של המדינה לפסילה עד לתום ההליכים.

החלטתי להורות על פסילה לתקופה קצובה נומקה ואין צורך לחזור שוב על נימוקיה.

המדינה חזרה בפני היום על טיעוניה המקוריים לפיהם מסוכנותו של המשיב אינה מצדיקה את הפסקת פסילתו טרם יסתיימו ההליכים בתיקו.

לטענת המדינה הפסקת הפסילה תהווה זרז להגנה להמשיך ולבקש דחייה של ההליכים בתיקו העיקרי של הנאשם.

ב"כ המשיב טען כי אין מקום להורות על המשך הפסילה שכן העיכוב בהליכים שבתיק העיקרי אינו נובע מהתנהלות ההגנה אלא מפרישה של השופטת אשר דנה במקור בתיק ויציאה לחופשת לידה של השופטת המחליפה.

שקלתי את הבקשה, את נסיבותיו של כתב האישום המיוחס וכן את טענות הצדדים שבפני.

להבדיל מטענות שרובן טכניות אותן העלו הצדדים, אני סבור כי על הפרק מצוי עניין הרבה יותר מהותי.

מצד אחד ניצבת הערכת מסוכנותו של המשיב על רקע חומרת העבירה הלכאורית שביצע.

מצד שני ניצבת זכותו היסודית של המשיב שלא להיענש טרם הורשע.

בית המשפט העליון קבע בבש"פ 8514/05 איוב אבו צעלוק נגד מדינת ישראל את הדברים הבאים:

"התיבה "עד תום ההליכים", בהחלטה הניתנת מכוח סעיף 50(ב) סיפא ומורה על פסילה לתקופה העולה על שישה חודשים, משמעותה ללא הגבלה ברורה של הזמן משום ש"תום ההליכים" אינו תחום בזמן על פי הוראות הפקודה. הפסילה יכול, אפוא, כי תתמשך ותלך כל עוד ההליכים מתנהלים והזמן אינו ידוע מראש. במצב דברים זה נראה כי השימוש בתיבה "עד תום ההליכים" אינו יאה. אכן, פסילת רישיון נהיגה על פי הוראה זו יש בה מימד של ענישה טרם הרשעה וראוי כי השימוש שיעשה בה יהיה מדוד וקצוב בזמן. פסילה טרם הרשעה שאינה מוגדרת בזמן אינה מידתית ואין לקבלה."

נקודת האיזון הנדרשת בין החובה להגן על הציבור מנהג מסוכן ובין החובה לייצר ענישה רק לאחר הרשעה וברור של שאלת האשם, הופכת למורכבת כאשר המדובר בכתב אישום כה חמור.

אין לבית המשפט את הכלים במסגרת בקשה מסוג זה להעריך את סיכויי ההרשעה או הזיכוי בתיק.

בנסיבות אלו טענות ב"כ המבקש לפיהן המדובר במדידת "דבורה" טרם ניתנה ההחלטה בפרשת "ציטרון" , אין לה משקל ממשי שכן אין לבית המשפט אינדיקציה באשר למשקל או איכות הראיות בהליך העיקרי.

כל שידוע לבית המשפט הוא כי יש נגד המשיב ראיות לכאורה כי ביצע את העבירה המיוחסת לו.

יחד עם זאת, זכאי ליהנות המשיב מחזקת החפות ובהתאם להלכה של בית המשפט העליון לעיל, אין להורות על פסילה עד לתום ההליכים באופן בו לא תהיה היא מוגדרת בזמן.

חלון הזמן אותו קצבתי ל- 6 חודשים הסתיים, ואין זה סביר בעיני בנסיבותיו של תיק זה להאריך את תקופת הפסילה כמבוקש ע"י המדינה ללא מגבלת זמן.

עולה מטיעוני הצדדים כי התיק נמצא בשלבים סופיים של ניהול.