מדינת ישראל נ' הרצליך

פסק דין

הנאשמת זכאית מחמת הספק

כנגד הנאשמת נרשמה, ביום 16.5.12, הודעת תשלום קנס בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו בבטחה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 20.5.13, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העידה רס"ר לילך לוי, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העידו הנאשמת ובעלה והוגשה תמונה של מעבר החציה, שסומנה נ/1.

על פי גרסת המאשימה, ביום 16.5.12, בסמוך לשעה 12:14, נהגה הנאשמת ברכב בתל אביב, בנתיב השמאלי ברחוב בן יהודה, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעה למעבר החציה המסומן בסמוך לפני הצומת עם רחוב סמולנסקי, נצפתה על ידי העדה כאשר אינה מאפשרת להולכת רגל, שחצתה אותה עת את מעבר החציה האמור, מכיוון מזרח לכיוון מערב ומימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשמת, להלשים חצייתה, המשיכה בנסיעה והולכת הרגל נעצרה לעצור, על גבי הפס השביעי ולהמתין כי הנאשמת תחלוף על פניה. עוד ציינה העדה, כי בנתיבים מימין לנאשמת, כלי הרכב עצרו ואפשרו להולכת הרגל לחצות.

העדה הורתה לנאשמת לעצור את הרכב ורשמה מפיה את הדברים הבאים:" אני מכבדת את מה שאת אומרת" ובהמשך טענה: " לא יודעת על מה את מדברת".

הנאשמת העידה להגנתה ועל פי גרסתה נהגה במקום האמור, אך לא היו כלל הולכי רגל על גבי מעבר החציה האמור, כאשר חלפה על גביו. עוד טענה הנאשמת, כי בנתיב הימני חנו כלי רכב ולא נסעו ולכן לא יכלו לעצור עבור הולכת הרגל. הנאשמת הוסיפה וטענה כי אם הולכת הרגל הייתה נעצרת על גבי הפס השביעי, כפי שטענה העדה, הרי שבהכרח, רכב הנאשמת היה פוגע בה, שכן הפס השביעי הנו בנתיב השמאלי, בו נסעה הנאשמת, כפי שניתן לראות ב- נ/1.

בעלה של הנאשמת, שנסע עמה ברכב, העיד דברים דומים.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

העדה נחקרה בחקירה נגדית לגבי התנועה במסלול הנגדי, שכן מדובר במעבר חציה שאינו מחולק על ידי שט הפרדה, אך לא ידעה לומר אם נסעו כלי רכב אם לאו. חזקה כי על מנת שיתאפשר להולכת הרגל להשלים חצייתה בבטחה, יש לוודא כי גם כלי הרכב במסלול הנגדי עוצרים או כי אין כלי רכב.

בנוסף, על פי נ/1, עולה כי הפס השביעי מבין פסי מעבר החציה, הנו בנתיב הנסיעה השמאלי, בו נסעה, כאמור, הנאשמת ומכאן, שיש ממש בטענה כי אם הייתה הולכת הרגל נעצרת על גבי הפס השביעי, הרי שהייתה נפגעת על ידי רכב הנאשמת או שלכל הפחות, היה הרכב חולף בקרבה מסוכנת אליה, טענה שנסתרה על ידי העדה עצמה.

הנאשמת עמדה על גרסתה ועדותה, כמו גם עדות בעלה בבית המשפט עשו עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ג, 19 יוני 2013, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: