מדינת ישראל נ' הרוש ואח'

בפני

כב' השופט בני שגיא

גזר דין – נאשם 2

כללי

1.נאשם 2 (להלן – הנאשם) הורשע, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 16.8.11 השתמש הנאשם באופנועה של מירית מסרי המתגוררת בראשל"צ, בכך שהתניעו באמצעות מפתח שהיה ברשותו, רכב עליו, ונטש אותו במקום אחר, עד שנתפס ביום 18.8.11 בתחנת דלק ברמת גן.

2.הרשעת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון אשר כלל את תיקון כתב האישום מעבירה של גניבת רכב לעבירה של שבל"ר, אך מבלי שהצדדים הגיעו להסכמות באשר לעונש.

3.להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי בעניינו של נאשם 1 תוקן כתב האישום באופן של המרת עבירת גניבת הרכב לעבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב. כתב האישום בעניינו התייחס אך ורק לעובדה כי באותן נסיבות בהן נתפס נאשם 2, החזיק נאשם 1 קסדה החשודה כגנובה. דינו של נאשם 1 נגזר, במסגרת הסדר טיעון, למאסר על תנאי וקנס.

עמדת התביעה

3.המאשימה עתרה להשתת עונש מאסר ממושך על הנאשם. הוסבר כי מעשיו של הנאשם חמורים, הן על פי טיבם, והן נוכח עברו הפלילי הכולל מאסר מותנה בן 8 חודשים, אותו ביקשה המאשימה להפעיל במצטבר.

עמדת ההגנה

4.הסניגור סבר כי אין למצות את הדין עם הנאשם, וכי ראוי לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על הארכת העונש המותנה. הוסבר כי הנאשם גדל ברקע סוציואקונומי לא קל, ובנקודת הזמן הנוכחית הוא מבין את הפסול במעשיו ומוכן לעריכת שינוי. הסניגור ביקש לראות במועד העבירה בגינה הוטל העונש המותנה (8.3.05) כנתון המצדיק הארכתו, מה גם שגזר הדין ניתן ביום 18.11.08, דהיינו כ-33 חודשים לפני מועד ביצוע העבירה בתיק הנוכחי, שאף היא, כך נטען, אינה מן הרף הגבוה. לסיכום נטען כי האינטרס הציבורי ייצא נשכר היה והעונש המותנה יוארך, והנאשם יישלח לביצוע עבודות של"צ.

דיון והכרעה

5.אף שקיימות עבירות רכוש חמורות מאלה בהן הורשע הנאשם, לא אוכל לאמץ את עמדתו של הסניגור לפיה מדובר בעבירה מן הרף הנמוך, וסבורני כי הנסיבות אף עומדות בסתירה לאותו הסבר מיתמם שסיפק הנאשם לקצינת המבחן. אבהיר: עיון בכתב האישום המתוקן מלמד על עבירה אשר נמשכה לפחות כ-48 שעות, במהלכן האופנוע היה ברשות הנאשם ונשלל מבעליו. בניגוד למסקנה זאת, סיפק הנאשם לקצינת המבחן תיאור כי באותה העת עבד בתחום תיקון האופנועים בביתו, כאשר פנה אליו אדם אותו הכיר באופן שטחי וביקש כי יתקן את האופנוע שברשותו, ואף צייד אותו במפתח והפנה אותו לרשיונות הרכב. הנאשם הסביר כי לא בדק את הרשיונות וכאשר נסע עם האופנוע לכיוון ביתו נעצר על ידי שוטרים לבדיקה שגרתית. אף אם הייתי נכון לקבל את אותו צירוף מקרים לפיו מיד בסמוך לקבלת האופנוע "לתיקון" נעצר הנאשם "במקרה" לבדיקה רשיונות, הרי גרסה זו אינה מתיישבת עם החזקת האופנוע ברשות הנאשם למשך 48 שעות כפי שעולה מכתב האישום המתוקן. גם עברו הפלילי של הנאשם הכולל עבירות זהות, רחוק מלתמוך באותו הסבר שכולו "מקריות וחוסר מזל", שסיפק הנאשם לשירות המבחן. אזכיר אף כי לצידו של הנאשם נתפס נאשם 1 (אשר הורשע רק בעבירה של החזקת רכוש חשוד – קסדה) אשר לחובתו קופת שרצים בדמות עשרות רבות של הרשעות בעבירות מרמה, רכוש וסמים, ומאסרים רבים וממושכים אותם ריצה. ושוב אני תוהה מהי אותה "בקשת תיקון אופנוע" שהתקבלה מאדם אותו הכיר באופן שטחי, והובילה לחבירה לעבריין רב מעללים כנאשם 1.

6.עיון בגליון הרשעותיו של הנאשם מוביל למסקנה כי אף שאין המדובר בגליון מגוון ועשיר, הרי בכל הנוגע לעבירות הקשורות ברכב (ואם לדייק – באופנועים), מדובר בנאשם אשר שלח ידו כבר בעבר לרכוש הזולת באופן זהה, ואף חמור יותר.

עבירתו הראשונה של הנאשם בוצעה בחודש מרץ 2005. גם באותו מקרה הורשע הנאשם בעבירת שבל"ר, לאחר שעשה שימוש באופנוע השייך לאחר ללא רשות בעליו (ת.פ 1835/07). ביום 18.11.08, לאחר למעלה מ-3 שנים ממועד ביצוע העבירה, התקיים דיון בבית המשפט ברמלה, אז הוצג הסדר טיעון במסגרתו ציינה התובעת, בטעות, כי מדובר "במפגש ראשון של הנאשם עם בית המשפט". באותן נסיבות הגיעו הצדדים להסדר טיעון ועתרו במשותף להטלת עונש של מאסר על תנאי וקנס. גם בגזר הדין, אשר אימץ את הסדר הטיעון, התייחס בית המשפט לעובדה כי זהו מפגשו הראשון של הנאשם עם מערכת המשפט, וגזר עליו 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 2,500 ₪. עונש מאסר מותנה זה בר הפעלה בענייננו.

מקבץ העבירות השני של הנאשם בוצע בשנת 2006, אז הורשע הנאשם בעבירות של גניבת רכב (עבירה מסוג פשע שהעונש בצידה הוא 7 שנות מאסר), ובשתי עבירות של מסחר בחלקי רכב גנובים (שאף הן עבירות מסוג פשע שהעונש בצידן הוא 7 שנות מאסר) אשר נעברו במועדים שונים. הנאשם הועמד לדין בבית המשפט המחוזי, אשר גזר עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי למשך שנתיים, ואף העמידו בפיקוח שירות מבחן (ת.פ 40174/06).

נראה אפוא כי כאשר הוצג הסדר הטיעון בבית המשפט ברמלה, כ-3 שנים לאחר מועד ביצוע העבירה, לא הייתה התביעה, וכך גם לא בית המשפט, ערים לעובדה כי כי בשנת 2006 הורשע הנאשם בבית המשפט המחוזי בעבירות חמורות הקשורות לרכב, ואף ריצה עונש מאסר. למותר לציין כי הנאשם לא העמיד מי מהצדדים על הטעות העובדתית בטיעון לפיו מדובר במפגש ראשון שלו עם בית המשפט.

לטעמי, ובנסיבות שתוארו לעיל, יש לראות את עברו הפלילי של הנאשם בתחום עבירות הרכב כעבר משמעותי, וניתן לראות כי הוא מתקשה להפנים את הפסול במעשיו וממשיך לבצע עבירות.

7.עיינתי בתסקיר שירות המבחן הממליץ על הארכת העונש המותנה, אך אין בידי לקבל את ההמלצה. התייחסתי בדברי הקודמים לנטילת האחריות החלקית והמטשטשת של הנאשם כפי שעולה מהתסקיר, ואתייחס כעת לשתי נקודות נוספות: (א) התסקיר אינו מתאר נסיבות חיים קשות או יוצאות דופן, אשר היה בהן כדי להוביל את הנאשם לביצוע העבירות. משפחתו של הנאשם היא נורמטיבית, שני הוריו עובדים, ולו 3 אחים נוספים; (ב) בשנת 2006 עבר הנאשם הליך טיפולי אשר יועד לעברייני רכוש. מסקנת שירות המבחן הייתה כי הנאשם שתף ונעזר בהליך על פי מיטב יכולתו, וכי הקבוצה סייעה לו להעמיק בדפוסיו ובבחירותיו הבעייתיות ולערוך שינוי באורחות חייו. דומני כי לאור כשלונו הנוכחי של הנאשם, לא ניתן לומר כי הנאשם ניצל את ההזדמנות הטיפולית שהוענקה לו על מנת לצאת ממעגל הפשע ועבירות הרכוש.

שירות המבחן סבר כי יהיה בצו של"צ כדי להמחיש לנאשם את המחיר המוחשי של ביצוע העבירה, אך כאשר מדובר בנאשם שכבר ריצה מאסר בעבודות שירות בגין עבירות דומות (וחמורות יותר) ואמור היה להבין היטב את מחירן של העבירות, אני מתקשה לקבל את הדברים.