מדינת ישראל נ' הראל שחף

הכרעת דין

האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו בתאריך 13.5.11, בשעה 02:40, נהג הנאשם בכביש 410, מאזור תעשייה רחובות לכפר גבירול, בהיותו שיכור, בכך שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב, 64 ד(א) וסעיף 39 לפקודת התעבורה.

לנוכח כפירתו של הנאשם, נשמעו הראיות, מטעם התביעה העיד עת1, רס"ב שאול מידן, ערך הזמנה לדין וכתב אישום כולל נסיבות מקרה ת/1, פלטי ינשוף 6836 ת/2, פלט ינשוף 6837 ת/3, פלט ינשוף 6838 ת/4, דין וחשבון על בדיקת השכרות ת/5, דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ת/6, בדיקת כיול ת/7 ודו"ח עיכוב ת/8.

הוגשו בהסכמה תע"צ, תוצאות פלטי כיול של 5 בלונים, תעודות בלון וכרטיס מכשיר ת/9 וכן תעודת מפעיל מוסמך ת/10.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בעצמו.

פרשת התביעה:

בת1 טופס הזמנה לדין וכתב אישום, תיאר עת/1 את נסיבות המקרה לפיהן עצר הנאשם לביקורת שגרתית, מפי הנאשם נדף ריח אלכוהול, הוא נבדק בנשיפון ונכשל, הודיע לנאשם כי הוא מעוכב לבדיקת ינשוף, ודרש ממנו לבצע שתי בדיקות, הוא הסביר לו את משמעות הסירוב להיבדק ואת הסנקציות הקבועות בחוק בגין הסירוב להיבדק, על אף שהדגים והסביר לו כיצד לבצע הבדיקה הנאשם הכשיל את הבדיקה הראשונה, נתן לנאשם הזדמנות נוספת והסביר לו שוב, למרות זאת הכשיל את הבדיקה השנייה, ובפעם האחרונה (השלישית) שוב הכשיל הבדיקה, הנאשם סירב לחתום על הפלטים של בדיקות הנשיפה ואמר שאולי הם לא שלו. העד ציין כי בין הבדיקות השונות הנאשם התייעץ בטלפון עם אחר ומשך את הזמן בכוונה תחילה, הנאשם ביקש שיציין בכתובים שהוא רוצה למות כי נמאס לו מהחיים, אולם לדבריו הדברים נאמרו בהומור, כן ציין כי לבסוף הנאשם אמר לו שהוא מבטיח לו שהוא ינשוף בצורה נכונה ולא כבעבר. עוד ציין כי הנהג היה לידו כל אותה עת שהבדיקה נמשכה והיה צמוד אליו מתחילת האירוע ועד סופו. בדברי הנהג צוין "השוטר שביצע לי את בדיקת האלכוהול סירב לתת לי לעשות בדיקה חוזרת".

בת6 דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, ציין העד כי הנאשם אישר בפניו כי שתה כ 2 כוסות משקה אלכוהולי מסוג וודקה עם אוכמניות, בוצע לנהג בדיקת נשיפון אשר אישרה אינדיקציה לאלכוהול והודיע לו שהוא מעוכב לביצוע בדיקת שכרות עם ההגבלות בחוק, מרגע עצירת הרכב ובמשך כל זמן שהנבדק היה במשמורתו הוא לא אכל, לא שתה, לא עישן ולא הקיא, בוצעה לנהג בדיקת מאפיינים, במבחן העמידה התנדנד, בהליכה על קו הסתייע בהרמת ידיו לצדדים לשם שמירה על יציבות, אולם את מבחן הבאת אצבע לאף צלח, כשהתרשמותו הכללית של השוטר לכך שהנהג נראה תחת השפעת אלכוהול צוינה כ"לא ניתן לקבוע". בדרישה להיבדק (סעיף 8 בת/6) ציין כי דרש מהנהג את הסכמתו לתת דגימת נשיפה, הסביר לו את מטרת נטילת הדגימה ואת הסנקציות הקבועות בחוק במידה ומסרב, הנהג הסכים למסור הדגימה המבוקשת אולם סירב לחתום. בתחקור החשוד בת6 ציין העד כי הנאשם הכחיש שסירב להיבדק וציין כי לא נמצא שיכור בבדיקת הינשוף, משום שהינשוף לא הראה שום תוצאה, והוסיף הנהג כי השוטר שבדק אותו סירב לתת לו לעשות בדיקה חוזרת והתעלם ממנו.

בדו"ח העיכוב ת8, ציין העד כי בשעה 02:40 עיכב הנאשם ודברי המעוכב: "שתיתי כוס וחצי וודקה עם אוכמניות".

בת5, דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף, ציין העד כי בשעה 03:01 נטל מהנאשם דגימת אוויר נשוף לשם בדיקת ריכוז אלכוהול באמצעות מכשיר ינשוף מספר 021, במקום הבדיקה לא נכח איש, מספר הבדיקה שביצע הינו 6836, אך לא ניתן היה להשלים הבדיקה מהסיבה: "הנ"ל הכשיל את עצמו במספר בדיקות במכשיר הינשוף. להנ"ל בוצעו עוד שתי בדיקות נוספות שמספרן 6837, 6838 וגם בהן הכשיל את עצמו, על אף שהדגמתי בפניו כיצד לבצע בדיקת נשיפה בינשוף".

בעדותו בביהמ"ש העיד עת1 כי אינו זוכר את האירוע אלא רק מתוך המסמכים, אולם הוא ביצע לבדו את כל מה שכרוך באירוע מתחילתו ועד סופו, בשעה 02:40 עצר הנאשם לבדיקה אקראית, ביצע לו בסמוך בדיקת נשיפון אשר כשלה, אז נתן לנאשם שלושה ניסיונות לבצע בדיקת ינשוף, בדיקת הינשוף הראשונה ביצע לנאשם ב 03:01, ע"פ הנוהל, לאחר סדר של פעולות הכוללות שיחה ראשונית, בדיקת מאפיינים לרבות דרישה להיבדק, את הבדיקה השלישית סיים ב 03:19, מילא הדוחות בזמן אמת, בפלט הראשון ביצע לנאשם שתי בדיקות נשיפה, ולמרות שהוסבר והודגם לנהג הוא לא ביצע את הנדרש ממנו והכשיל את הבדיקה, הנשיפה הייתה פסולה בשל נפח נשיפה לא מספיק. הנאשם אכן הסכים להיבדק בינשוף, אך בפועל סירב לחתום על הסכמתו, הסביר לנהג כי הכשלת הבדיקה משמעה סירוב, כן הסביר לו את משמעות הסירוב, לבסוף ציין כי על אף שכיבד את הנאשם ובא לקראתו, הנאשם לא שיתף עמו פעולה כלל.

פרשת ההגנה

הנאשם העיד כי במועד האירוע בילה אצל חברה ברחובות, שתה עם אביה קצת, בהגיעו למחסום, הנמצא מספר קילומטרים ספורים מהמקום בו מתגורר, הבחין בשני שוטרים, כאשר בסביבות השעה 02:40 לפנות בוקר אחד מהם עשה לו בדיקה במכשיר קטן, לאחר מכן ביקש ממנו לעצור סמוך למחסום, וכעבור כרבע שעה החל בבדיקות נוספות, בבדיקה הראשונה המכשיר צפצף, עשו לו בדיקות חוזרות ונשנות (בין 50 ל 100 במספר), כל בדיקה שנשף נכשל או שהמכשיר לא עבד, מכל שלל הבדיקות רק משלוש בדיקות יצאה פתקית, בכל בדיקה השוטר החליף פיה, גג הרכב של השוטר והבגאג' התמלאו בפיות מהבדיקות השונות, במקביל אליו השוטרים בדקו אנשים אחרים, ומכיוון שעצרו רכבים רבים ולא הצליחו להשתלט העבירו אותו לסירוגין בין ארבעה שוטרים, כל אחד מהם בדק אותו, ביצע גם בדיקה של הליכה על קו ישר והבאת אצבע לאף שע"פ השוטר יצאו תקינות, אישר כי סירב לחתום על אחד הטפסים מכיוון שהאמין בחפותו, ואף דרש להמשיך בביצוע בדיקות נוספות.

בחקירתו הנגדית העיד כי השוטר הדגים לו כיצד לבצע את בדיקת הנשיפה, בכל פעם שנשף הבדיקה כשלה, השוטר לא נענה לבקשותיו לבצע בדיקות נוספות על אף שהפציר בו, שכן המכשיר לא הניב תוצאה כלל ולא נאמרו לו אחוזי אלכוהול, באשר לדברי הנהג בת/1 אישר כי הדברים נאמרו בלשון יחיד, אך הסביר כי זו היתה הבדיקה של השוטר האחרון שהתעסק בתיק אשר ביקש לסגור אותו, עוד אישר כי במהלך הבדיקות שוחח בטלפון עם אחר ומשך זמן (עמ' 21 ש' 31 לפרוטוקול), ובשל הסיטואציה אליה נקלע עם השוטרים מסביב אמר שלא בא לו לחיות, אישר כי הוסברה לו משמעות הסירוב, לעניין השתייה הודה כי שתה משקה מסוג אוכמניות עם מעט וודקה, הכחיש כי כשל בבדיקת המאפיינים ואף השוטר אמר לו שעבר את המבחן.

דיון והכרעה

לאור הראיות שנשמעו, נבדקו ונתקבלו כאמור מעל, בית המשפט קובע חד משמעית כי הנאשם נדרש כדין לבצע בדיקת נשיפה, הנאשם הכשיל את ניסיונות בדיקת הנשיפה, הוא הוזהר כנדרש לגבי משמעות סירובו לבצע את הבדיקה ואשר על כן אני מרשיעו בעבירות כאמור בכתב האישום.

בית המשפט מציין מפורשות כי הוא נותן אמון מלא בגרסת עד המאשימה ומנגד דוחה את גרסת הנאשם להתנהלות האירוע לאחר שהזהיר את עצמו כי מדובר בעדות יחידה במשפט הפלילי.

אקדים ואומר, כי בבדיקה עצמה, כאמור מעל, עת1 ציין כי לנאשם ניתנו 3 הזדמנויות להיבדק במכשיר הינשוף, שהופעל כהלכה, ובחומר הראיות אכן מצויים 3 פלטי ינשוף המאשרים זאת, ועל פי האמור בראיות המאשימה, לא הייתה תוצאה כי הנאשם הכשיל את בדיקות הינשוף – כך ציין עת/1 מפורשות בכתב ובע"פ.

בע"פ (מחוזי ת"א), 15773-08-10, מרמלשטיין נ' מ"י, נפסק לעניין "הכשלת הבדיקה" כי: