מדינת ישראל נ' הר גיל

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שבחר להודות בעבירה של נהיגה בשכרות.

ביום 20.8.10 בשעה 23:10 נהג הנאשם ברכב כאשר הוא שיכור וכאשר בליטר אוויר נשוף נמצאו 415 מיקרו גרם אלכוהול.

הנאשם נוהג משנת 89 בעברו 9 הרשעות קודמות.

הרשעה אחרונה בשנת 2006 כאשר ההרשעה שקדמה לה משנת 99'.

התובעת עותרת לעונש של מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.

מנגד, מבקשים ב"כ הנאשם והנאשם התחשבות ביהמ"ש בהודאה, בחרטה, באישיותו הנורמטיבית, בעבר תעבורתי תקין.

סעיף 39 א לפקודת התעבורה קובע פסילת מינימום שלא תפחת משנתיים ימים.

בנסיבות מיוחדות שתרשמנה, רשאי ביהמ"ש להורות על קיצור התקופה.

לאחר ששקלתי השיקולים כולם, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי ולקצר מפסילת המינימום מהטעמים הבאים:

הודאתו של הנאשם, חרטתו, התחייבותו שלא לשוב לסורו. אישיותו הנורמטיבית כפי שבאה לידי ביטוי בשירותו בצה"ל ובהופעתו בפני. עברו התעבורתי תקין לחלוטין. כמות האלכוהול אינה גבוהה באופן יחסי.

לאחר ששקלתי השיקולים כולם, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

קנס בסך 2000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשים שווים ורצופים החל מיום 1.9.11.

במידה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולמו במועד, תעמוד היתרה לפרעון מיידי.

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים. מתקופה זו ינוכו 30 ימי הפסילה המנהלית אותם רצה הנאשם.

הפסילה תחל לא יאוחר מיום 1.8.11 שעה 12:00.

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע תוך 3 שנים מעבירות של נהיגה בשכרות, תחת השפעת משקה משכר או בעת פסילה.

במידה ולא תחתם ההתחייבות תוך 10 ימים מהיום, ייאסר למשך חודשיים ימים.