מדינת ישראל נ' הלברשטט

החלטה

המבקש בפניי מבקש לבטל את כתב האישום שהוגש בעניינו וזאת בהתאם לאמור 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982. עוד ביקש, לחייב את המאשימה בהוצאות ההליך ובשכר טרחה.

הטענה היא, כי משטרת ישראל אינה מבצעת כיול למכשירי אכיפת המהירות המשמשים אותה במדידת מהירות נסיעה. משכך, ובהעדר כיול כאמור, לא ניתן להסתמך על התוצאות הנמדדות באמצעות מכשירים אלה.

בבקשתו לביטול כתב האישום הסתמך המבקש על פסק דיני בתת"ע 3452-03-10 מדינת ישראל נ' גרפי (לא פורסם, 04.10.2010) ועל פסק הדין המרכזי בעניין ב"ש 5355/08 מדינת ישראל נ' לוין (לא פורסם, 02.03.2010) ועל פסק דין נוסף עפ"ת 9534-06-08 דירזין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 08.08.2010). כן הסתמך על החלטות שקובעות כי לא ניתן להסתמך לצורך הרשעה בפלילים על תוצאות המדידה המופקות על ידי מכשיר הממל"ז בהיעדר כיול (כגון: ע"ח (ב"ש) 21240-07-10 ויצמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.07.2010), ע"ח (ב"ש) 16573-04-10 מדינת ישראל נ' עיסה (לא פורסם, 21.04.2010) ועוד.

לאחר שהקשבתי לצדדים ולאחר שקראתי בעיון רב את שלל פסקי הדין והחלטות שצירף המבקש בבקשתו, החלטתי למחוק את כתב האישום.

למען הסר ספק אבהיר, כי מחקתי את כתב האישום ולא בטלתי אותו. בהתאם ובכפוף להכרעת בית המשפט העליון בסוגיה תוכל המאשימה להגיש בעתיד מחדש כתבי אישום בהסתמך על מכשיר זה. כמובן, זאת ייעשה בהתאם למכסתה ובימים שנקבעו לכך. לפיכך, כתב האישום כאמור יימחק.

באשר לבקשתו של המבקש לחייב את המאשימה בהוצאות ההליך וכן בשכר טרחה, בנסיבות העניין אין מקום לכך. לפיכך, הבקשה נדחית.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אדר א תשע"א, 03 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: