מדינת ישראל נ' הכהן(עציר) ואח'

1.במסגרת דיון שקוים ביום 8.1.12 בבקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם, עתרו באי-כוח המשיבים כי דיון בשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר יקוים בטרם הדיון בבקשה לגופה. זאת, בעיקר, נוכח היקפו הרב של חומר החקירה בעניינם. בהתייחס לאמור, שמעתי טיעוני הצדדים לעניין עילת המעצר וחלופת המעצר, עוד בטרם דיון בחומר החקירה לגופו.

2.כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים מייחס להם העבירות הבאות: התפרעות, לפי סעיף 152 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); כניסה למקום צבאי, לפי סעיף 115 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; הפרעה לעובד ציבור, לפי סעיף 288א(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, וכן קשירת קשר לעבירות אלו, לפי סעיף 499 לחוק העונשין. בנוסף מיוחסת להם עבירה של ידיעות בעלות ערך צבאי, לפי סעיף 136 לתקנות ההגנה (שעת חירום) – 1945. למשיב 1 בלבד מיוחסת גם עבירה של שיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

הרקע לכתב האישום הינו הודעתה של מדינת ישראל לבית המשפט העליון, מיום 7.3.11, כי בהתאם להחלטות שהתקבלו בישיבת הממשלה מיום 28.2.11, בכוונתה להסיר מבנים בלתי חוקיים שנבנו על קרקעות פרטיות, בין היתר במאחזים מצפה יצהר ורמת גלעד.

3.על פי הנטען בכתב האישום, קשרו המשיבים קשר לסכל באמצעים בלתי חוקיים את פינוי המאחזים, שתוכנן ללילה שבין התאריכים 12.12.11 ו- 13.12.11. במסגרת הקשר ולצורך קידומו פנה משיב 1 למשיב 2 בחודש יוני 2011 וביקש ממנו להפעיל מוקד טלפוני לדיווחים על תנועת כוחות "חשודה" באזור יהודה ושומרון, על-מנת לאסוף מידע על תנועות כוחות הצבא באזור ועל כוונותיהם לפנות מאחזים. מוקד זה כונה על ידם בשלב מאוחר יותר "חמ"ל מאחזים". בהמשך הדרך רכשו המשיבים טלפון נפרד לצורך קבלת דיווחים כאמור, והפיצו את מספרו.

במסגרת הקשר ועד למעצרם, כך נטען, קיבלו המשיבים 1 ו-2 דיווחים בשיחות טלפון ובמסרונים, מגורמים שונים וביניהם חיילים בשירות פעיל. המידע נסב על פריסת כוחות הצבא, החלפת סדרי הכוחות, התנהלות מבצעית של הכוחות בשטח ומספרי היחידות והגדודים הפרוסים במרחב. מידע זה הועבר גם למשיבים 3-5.

4.בנוסף לכך ועל מנת לסכל את פינוי המאחזים, הכינו המשיבים תוכניות פעולה שהועלו על הכתב. כך, במסמך שנערך ביום 25.10.11 הועלו רעיונות לביצוע ובהם "צעדה בבסיס. 300 איש. מדברים עם השומר, בבת אחת נכנסים, רוקדים, מחלקים פליירים". במסמך אחר ציינו המשיבים כי יש לשים דגש על "סירוב פקודה והגדרה של הפינוי כמעשה פסול". במסמכים אחרים ציינו המשיבים תוכניות לצעדות, התקהלויות וכניסה לשטחים צבאיים סגורים לצורך סיכול הפינויים.

5.בהמשך לפעילות זאת הגיע לידי המשיבים ביום 11.12.11 מידע על תזוזת כוחות צבא לאזור השומרון, לצורך הפינוי שאמור היה להתבצע ביישוב יצהר. בהסתמך על המידע ועד למועד מעצרם של משיבים 3-5, ביום 14.12.11, הפעילו המשיבים את החמ"ל באופן מוגבר, ואמנם קיבלו מידע הקשור לפינוי המתוכנן ממקורות מידע שונים, כאשר המידע נאסף ונערך בצורת "דו"חות מודיעיניים" מסודרים.

6.על יסוד המידע כאמור ארגנו המשיבים ביום 12.12.11 הסעה של פעילים משכונת קריית משה בירושלים ליישוב יצהר. במקביל הורו המשיבים לאנשים נוספים להגיע לאזור רמת גלעד, שגם בו סברו כי מתוכנן פינוי. בשעה 23:20 לערך נכנסו נוסעי האוטובוס ואחרים לבסיס חטמ"ר אפרים והחלו להתפרע במקום. במהלך ההתפרעות נפצע הסמח"ט במצחו ונגרמו נזקים לכלי רכב צבאיים. כמו כן חסמו המתפרעים את הציר המוביל לבסיס.

במקביל, באזור רמת גלעד, יידו אנשים אחרים אבנים לעבר רכבי בטחון ורכבים צבאיים, בין היתר לעבר רכבו של מפקד חטמ"ר אפרים.

7.בעקבות האירועים הוזעקו למקום כוחות צבא גדולים שהיו מיועדים למשימות מבצעיות אחרות ובהן הפינוי, ובכך סוכל פינוי המאחזים.

8.על-פי עובדות האישום השני, שהוגש נגד משיב 1 בלבד, במהלך חיפוש שנערך ביום 29.12.11 בביתו, הכחיש האחרון כי ברשותו טלפון סלולארי. זאת, על-אף שטלפון כאמור היה ברשותו ונמצא בהמשך החיפוש.

9.באת-כוח המאשימה עמדה על חומרת העבירות המיוחסות למשיבים – איסוף מידע לצורך סיכול פינוי מאחזים באמצעים בלתי חוקיים. עוד ציינה את השיטתיות והתכנון המפורט שעמד בבסיסה של ההתארגנות, המשתקפים בדו"חות איסוף המידע שצורפו כנספח א' לבקשה. בהתייחס לכל אלה טענה כי את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים, ככוח מניע ומארגן ליצירת פרובוקציות קודם ובמהלך פינוי מאחזים, לא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר. מה גם, שכעולה מהחומר שנמצא בדירה בה שהו משיבים 3-5, הם התכוננו לתרחיש שכזה מבעוד מועד ואף ערכו תוכניות מפורטות כיצד תמשיך הפעילות להתבצע במקרה בו ייעצרו.

10.בא-כוחם של משיבים 1-2, עו"ד הלוי, טען, כאמור, כי חומר החקירה בעניינם של המשיבים הינו רב, ולימודו יארך זמן ניכר. עם זאת ציין, כי משמשיבים אלו לא נעצרו בדירה המדוברת בירושלים, אלא התגוררו באזורים אחרים, ספק עד כמה ניתן לקשור בינם לבין המידע והפעילות שהתבצעה. בהתייחס לכך הוא עתר לפצל את הדיון ולדון בשלב ראשון בקיומן של עילת מעצר וחלופת מעצר.

לעניין חלופת מעצר טען, כי החומר שנתפס בקשר למשיבים אלו מלמד כי פעילותם לכאורה אינה חורגת מגדריו של ויכוח פוליטי לגיטימי, וכי "התכנים שנתפסו בדירה מעידים על כיוון של מחשבות ולא של מעשים". עוד ציין, כי העבירות שיוחסו למשיבים אינן מצויות בדרגת חומרה גבוהה, וכי מעורבים אחרים בפרשה, כולל אנשים שמסרו את הדיווחים אודות כוחות הצבא, לא נעצרו כלל.

במכלול נסיבות אלו ביקש הסניגור המלומד להסתפק בעניינם של המשיבים 1-2 במעצר בית מלא בפיקוח בני משפחתם, תוך התחייבות להימנע משימוש בטלפון או כל אמצעי אלקטרוני אחר.

11.עו"ד קדר, בא-כוחם של משיבים 3-5, הסכים כי קיימות ראיות לכאורה בעניינם של מרשיו "לצורך הדיון היום". בד בבד טען, כי המעשים המיוחסים למשיבים אלו אינם מקימים מידת מסוכנות שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר, בפרט כאשר את איסוף המידע שנעשה על ידי המשיבים, ניתן לפרש גם למטרות לגיטימיות.

עוד ציין, כי למשיבים 4-5 אין הרשעות קודמות.

12.העבירות המיוחסות למשיבים הינן חמורות, אף שאינן ברף החומרה הגבוה של חוק העונשין. חופש הביטוי וההפגנה הינן מנשמת אפו של המשטר הדמוקרטי, וכל פרט או קבוצה רשאים להביע את מורת רוחם מאופן התנהלותן של הרשויות בכל דרך שאינה אסורה על פי דין. דא עקא, שהמשיבים לא הסתפקו בכך ולכאורה ביקשו לנקוט אמצעים בלתי חוקיים על מנת לסכל פינוי מאחזים. חומר הראיות הלכאורי בעניינם של המשיבים לא הוגש לבית המשפט בשלב זה, אולם כעולה מעמדתם של המשיבים אין מחלוקת עקרונית על המתווה הלכאורי שנפרס על ידי באת-כוח המאשימה ביחס להשתלשלות העניינים עובר למעצרם של המשיבים. לכך נוסף אופן הפעילות השיטתית והממודרת של המשיבים, הן באיסוף המידע, והן בעריכתו ובביצוע הסינתזה בינו לבין הפעולות שיתבצעו בעת הפינוי, כמו גם בקביעת אופן ההתנהגות בעת היתקלות עם הצבא ורשויות אכיפת החוק.

13.בכל אלה יש כדי ללמד על מסוכנותם של המשיבים לביטחון המדינה והציבור, וממילא על קיומה של עילת מעצר בעניינם לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.