מדינת ישראל נ' הירשהויט(עציר)

החלטה

אופן התנהלות ההליכים בתיק זה אינה שגרתית בעליל.

הנאשם היה עצור בעת שהתנהל הליך המשפטי המקורי, בשלב מסויים, הוא ככל הנראה – שוחרר, ובית המשפט דחה את הדיונים, פעם אחר פעם, לצורך סיום שמיעת ראיות התביעה, לאור הצהרת התביעה שמתקשה לאתר שני עדים מהותיים מבחינתה.

ביום 26.10.08 נשמעה עדותם של ארבעה עדי תביעה, כולם אנשי משטרה שהתייצבו למתן עדות לפי צו זימון, והמשך הדיון נדחה לצורך זימון שני העדים הנוספים.

הואיל והנאשם היה עצור באותה עת, קבעתי מועד דיון כשבוע ימים לאחר אותו מועד הוכחות, אך ב"כ המאשימה הודיעה לבית המשפט שלא עלה בידה לזמן את אותם עדים, ועל כן בית המשפט נאלץ לדחות הדיון פעם נוספת,לחודש דצמבר 2008, אך גם אז הצהיר ב"כ המאשימה שזו לא הצליחה לאתר את שני העדים ועתר לקבלת אורכה נוספת לצורך איתור העדים, ובהחלטה מיום 14.12.08 ציינתי, שעם כל ההבנה למצוקת הפרקליטות, אינני יכול להתעלם מהעובדה שהנאשם עצור עד תום ההליכים בתיק זה, ועל כן הוריתי לפרקליטות להודיע עמדתה במידה והעדים לא יאותרו גם לאחר מכן.

ביום 5.1.09 מועד שנקבע לצורך שמיעת שני העדים, הודיעה ב"כ המאשימה לבית המשפט פעם נוספת, שלא עלה בידה לאתר העדים, ובמקביל, הוסיפה וציינה שבמידה והדבר לא יעלה בידה – היא תשקול בקשה לעיכוב הליכים כאשר עו"ד קפלנסקי ציין בפני בית המשפט שמדובר בישיבה רביעית בה לא מצליחה המאשימה לדאוג להתייצבות העדים מטעמה, הנאשם היה נתון במעצר כתשעה חודשים ועל כן הוא עתר לבית המשפט לזכות את הנאשם.

על אף שטיעוניו של הסניגור היו טיעונים ראויים – שיש בהם טרוניה לא מעטה על קיפוח זכויותיו של הנאשם בניהול הליך משפטי ראוי והוגן, תוך פרק זמן סביר, כל זאת כאשר עומדת לו חזקת החפות, הרי קיבלתי את עתירת ב"כ המאשימה הואיל והעבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום – אינן עבירות חמורות, שלא בנקל ניתן להורות על ביטולן של אלה שעה שהאינטרס הציבורי מצדיק ואף מחייב בנסיבות שכאלה, מתן אפשרות למאשימה להבטיח התייצבות העדים מטעמה.

דחיתי את הדיון לפרק זמן של כארבעה חודשים, פרק זמן סביר לכל הדעות כדי לאפשר למאשימה לאתר את העדים ולדאוג להתייצבותם, אך גם במועד הנדחה, 10.5.09, הודיעה ב"כ המאשימה לבית המשפט שהיא לא הצליחה לאתר את העדים, עתרה לדחיה נוספת והוסיפה, שבמידה ובית המשפט לא יעתר לבקשה זו, הרי עתירתה היא לדחיה קצרה לצורך פניה ליועץ המשפטי לעיכוב ההליכים בתיק.

בהחלטה מפורטת שניתנה על ידי ביום 10.5.09 פירטתי את השתלשלות הארועים בתיק, את הפגיעה בזכותו של הנאשם לניהול הליך משפטי הוגן, תוך פרק זמן סביר, בייחוד כאשר הנאשם טען חפות, והיה נתון במעצר פרק זמן ארוך מאוד, עד אז השתחרר ממעצר ככל הנראה על רקע אי הצלחת המאשימה לוודא התייצבותם העדים מטעמם.

אין בדעתי לחזור פעם נוספת על הנימוקים שציינתי בהחלטתי, אך ודאי שאציין שביום 10.6.09 בית המשפט קיבל את הודעתו של היועץ המשפטי בדבר עיכוב הליכים בתיק זה, וכך אכן נעשה.

עתה משהוגשה בקשה לחידוש ההליכים, טען הסניגור לבית המשפט שיש מקום למחוק את כתב האישום בטענה של "הגנה מן הצדק" הואיל והשתלשלות הארועים בתיק פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויותיו של הנאשם ובציפיות שלו שההליך המשפטי כנגדו, יתנהל באופן יעיל ורציף, באופן שהתביעה מחויייבת לדאוג להתייצבות העדים מטעמה, במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט, ומשלא עשתה כן – אין להעמידו בסיכון פרק זמן כה ארוך מפני הרשעה בפלילים רק משום אי יכולת התביעה לדאוג להבאת העדים מטעמה.

עו"ד קפלנסקי הוסיף וציין, שהמתלונן העיקרי בתיק, איננו בין החיים ועל כן עוצמת הראיות שביכולת המאשימה להציג בבית המשפט, נגרעה באופן משמעותי, כאשר העדה הנוספת הינה עדת ראיה בעיקר, גם אם במידה כזו או אחרת, היא הגישה תלונה בעצמה.

עו"ד בראון ציינה בפני בית המשפט, שהסניגור פנה ליועץ המשפטי בבקשה לנמק את עמדתו לחדש את ההליכים בתיק, נוכח ההתפתחות המשמעותית בתיק הראיות, ופטירתו של המתלונן העיקרי, ונימוקיו של היועץ המשפטי הובאו בפני הסניגור – ואין זה ראוי לפרטם בפני בית המשפט, וממילא בית המשפט אינו חשוף למלוא הנימוקים של היועץ המשפטי, ועל כן אין בידי בית המשפט כלים מספיקים לצורך הכרעה בסוגיה זו.

התובעת הוסיפה וציינה, שחומרת העבירות המיוחסות לנאשם, מצדיקות אי-קבלת העתירה.

אכן, הוצג בפני קושי לא מבוטל כאשר מחד כבר הבעתי את דעתי בחודש מאי 2009 שזכויות הדיוניות של הנאשם לניהול הליך משפטי הוגן, יעיל ורציף, כאשר הנאשם טוען לחפות ומחובת המאשימה להביא את ראיותיה ועדיה בפני בית המשפט, במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט, מוקדם ככל שניתן, ותוך שמירה והקפדה על זכויותיו של הנאשם כאשר הוא נתון במעצר עד תום ההליכים, עובדה המצדיקה ואף מחייבת את ניהולו של ההליך המשפטי, כמצוות המחוקק, תוך פרק זמן קצר ביותר ועד לזמן מירבי של 9 חודשים, כל עוד לא התקבלה החלטה אחרת מבית המשפט העליון.

במקרה זה, ציינתי עובדות אלה אך מאידך הוספתי וציינתי, שהאינטרס הציבורי מצדיק את קבלת עתירת המאשימה לדחיית הדיון שעה שהתביעה לא מצליחה, על אף הפעלת אמצעים רבים, לדאוג להתייצבות העדים העיקריים בתיק והדעת לא סובלת מצב שבו בית המשפט יפסיק ההליכים כנגד הנאשם רק לאור העובדה שהעדים מוצאים לנכון להתחבא ולהסתתר ולא להתייצב בפני בית המשפט לאפשר לבית המשפט מיצוי ההליך המשפטי עד תום, ומתן אפשרות לתביעה להביא את כל ומלוא ראיותיה בתיק, שהרי אחרת, המשטרה, התביעה בבית המשפט יאלצו להיכנע לתכתיבים של עדים שיבחרו לא להתייצב בבית המשפט ויאלצו את בית המשפט להגיע לתוצאה שלעיתים אינה צודקת בעליל רק משום גחמתם של אלה.

נקודת האיזון הראויה בנסיבות הענין היא זו אשר משקללת את האינטרסים הסותרים, ולא כל מקרה שבו בית המשפט מביע תרעומת בפני המאשימה על אי-יכולתה להביא את עדיה – יצדיק קבלת העתירה למחיקת כתב האישום נגד הנאשם.

זאת ועוד, במקרה זה משום העובדה שבין הסניגור לבין היועץ המשפטי לממשלה התנהלה חליפת מכתבים שבה טרח היועץ המשפטי והעלה על הכתב את נימוקיו לחידוש ההליכים בתיק זה – נימוקים שאינם בפני ואין בידי לקבלם הואיל ואין מדובר בחומר ראיות – הרי, חזקה היא על היועץ המשפטי ששיקוליו, כרשות מינהלית הממונה והניצבת בראש הפרמידה של רשויות התביעה בישראל, ששיקוליו הם ענייניים ומקצועיים.

הודעתי לסניגור שפתוחה בפניו הדרך לתקוף את החלטת היועץ המשפטי, אך תקיפה כזאת לא יכולה להעעשות בעקיפין בפני בית משפט זה, שעה שמדובר בתקיפת החלטה מנהלית שאמורה, אם בכלל, להעשות בפני בית משפט מוסמך ולא במסגרת ההליך הפלילי.

אינני מתעלם מהטיעון של עו"ד קפלנסקי שמצגת הראיות של התביעה נפגעה, במידה כזו או אחרת, ויש להניח שהן התובעת והן היועץ המשפטי לממשלה מודעים היטב לעובדה זו, ואף על פי כן, כאמור, הם החליטו לעתור לבית המשפט לחדש את ההליכים בתיק זה ואין לי כל שמץ של חשש שמא השיקולים לא היו ענייניים ומקצועיים.