מדינת ישראל נ' הייב(עציר)

החלטה

בפני בקשה של המאשימה להורות על חילוט הערבות העצמית שנתן המשיב במסגרת תנאי שחרור שהושתו עליו במסגרת בקשה למעצר לצורך חקירה בחשד לעבירות של גניבה וסיכון חיי אדם. המשיב שוחרר ביום 22/2/11, בתנאים, שכללו, בין היתר מעצר בית מלא, ערבות עצמית בסך 25000 ₪ ערבות צד ג' בסך 15,000 ₪ ותנאים נוספים.

לאחר שחרורו בתנאים הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי, שייחס לו עבירות של גניבה וסיכון חיי אדם, יחד עם בקשה למעצר עד תום הליכים.

במסגרת הדיון שנערך ביום 5/1/12, ובהתחשב בהסכמת הצדדים הוסכם על שחרור בתנאים וצמצום מעצר הבית כמפורט בהחלטה מיום 5/1/12.

אין מחלוקת על כך שהמשיב הפר את תנאי מעצר הבית ובתוך תקופת השחרור בתנאים ביצע לכאורה, עבירות נוספות, בגינן הוגש נגדו כתב אישום נוסף לבית המשפט המחוזי, גם כן בעבירות של גניבה וסיכון חיי אדם.

ב"כ המאשימה מבקשת לחלט את ההתחייבות העצמית שנתן המשיב, היא איננה מבקשת לחלט גם ערבות של ערב נוסף שהופקדה במסגרת תנאי השחרור.

ב"כ המשיב מבקש להתחשב בעובדה שהמשיב נעצר, ונענש ובעקבות מעצרו גם יש לו קושי כלכלי ועל כן, מתבקש בית המשפט שלא לחלט את הערבות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי מן הדין להיעתר לבקשת המאשימה.

תנאי הערבות הם חלק מהתנאים שמאפשרים לבית המשפט לשקול ולהעדיף חלופת מעצר על פני מעצרו של אדם עד תום ההליכים, גם כאשר קיימות ראיות לכאורה ועילת מסוכנות ובית המשפט חייב להעביר מסר, לפיו ככל שהמשוחרר בערבות יפר את התנאים, עלול להיווצר מצב שבית המשפט יורה על חילוט הערבות. ככל שתהא התייחסות לחתימה של הערבות רצינית יותר, כך בית המשפט יטה להתחשב בה ולשקול ביתר שאת שחרור בתנאים.

אם לא יעשה כן בית המשפט, תחושת נאשמים תהיה שאין כל משמעות לחתימה על ערבות ובמצב כזה, גם בית המשפט יהא סבור שחתימה על ערבות שבסופו של דבר לא תהא לה משמעות אינה יכולה להוות חלופה ראויה.

דווקא כדי לעודד חלופת מעצר, ככל הניתן, כמצוות המחוקק, חשוב שהחלופה תהא חלופה ממשית.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה כמבוקש.

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תשע"ב, 29/03/2012 במעמד הנוכחים.

יוסף בן-חמו, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: