מדינת ישראל נ' היבי רודאינה

החלטה

עם כל ההבנה לנאשמת, אינני רואה אפשרות לביטול פסק הדין.

הנאשמת זומנה כדין לדיון שאמור היה להתקיים ביום 3.12.12, והגישה בקשת דחייה. לבקשתה נדחה הדיון ליום 16.1.13, מועד בו לא התייצבה לנדונה בהיעדר התייצבות.

החובה לברר את ההחלטה בעניינה היא על הנאשמת והיא אינה יכולה להמתין בחיבוק ידיים לקבלת זימון חדש, כאשר היא יוצאת מהנחה כי בקשתה התקבלה. הפסיקה בעניין זה רבה וענפה, וראו לדוגמא החלטות בית המשפט העליון ברע"פ 4055/12 יניב חיים נ' מדינת ישראל, והחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 13350-08-11 משה ישועה נ' מדינת ישראל. יתרה מכך, במקרה דנן נעתרתי לבקשת הדחייה, אולם הנאשמת לא טרחה כלל לברר גורל בקשתה וההחלטה שניתנה בעניינה, ואין לה להלין אלא על עצמה.

זאת ועוד, פסק הדין נשלח לנאשמת אולם לא נדרש על ידה, ובכך לא רק שגילתה הנאשמת כי היא אינה פועלת לבירור ההחלטה בעניינה, אלא שאף גורמת לאי קבלת דברי הדואר אצלה.

אולם חשוב מכל, אף אם נאמר כי מחדלים מעין אלה ניתן לרפא בפסיקת הוצאות, הרי שהנאשמת לא הראתה הכיצד גרמה לה שפיטתה בהיעדר התייצבות לעיוות דין. בהחלטה מיום 18.4.13, שניתנה בעת שהנאשמת מיוצגת בידי עו"ד, ציינתי במפורש כי חובה עליה לפרט בתצהיר את טענותיה כנגד העבירה המיוחסת לה, וזאת כפי שנדרש בפסיקת בתי המשפט ובמיוחד ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל.

למרות עובדה זו, הסתפקה הנאשמת בטיעון בלשון רפה כי "יש לי סיכויים טובים להצליח" ונמנעה ממסירת גרסה כלשהי הנוגעת לאירוע.

אשר על כן, אין אפשרות לקבוע כי הנאשמת הראתה שעלול להיגרם ה עיוות דין אם תידחה בקשתה.

עיקר טענותיה של הנאשמת הינן כנגד חומרת העונש ובדבר מידת היזקקותה לרשיון נהיגה. כבר נקבע לא אחת כי טענות מעין אלה אינן מצדיקות ביטול פסק הדין, אלא לכל היותר ערעור על חומרת העונש עצמו. דומה שדברים אלה נכונים מכוח קל וחומר כאשר העונש שנגזר על הנאשמת אינו עולה על העונש המינימלי הקבוע בחוק לעבירה.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. לפנים משורת הדין אני מורה כי הקנס שנגזר על הנאשמת ישולם ב – 4 תשלומים החל ביום 30.5.13.

אם טרם הופקד הרשיון בהתאם להחלטות הקודמות, תעשה זאת הנאשמת באופן מיידי.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: