מדינת ישראל נ' היאגנה

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

לאור מצבו הנפשי נשלח לבדיקה פסיכיאטרית ולאחר מכן לאשפוז לצורך הסתכלות והתקבלה חוות דעת של הפסיכיאטר כי הוא לא כשיר לעמוד לדין וכי הוא זקוק לאשפוז פסיכיאטרי.

נאמר כי מדובר בחולה נפש אשר בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו היה שרוי במצב פסיכוטי חריף (ביום שלפני מעצרו) ולפיכך כיוון שאינו מבחין בין טוב לרע, ובין מותר לבין אסור זקוק לאשפוז.

ב"כ המאשימה ביקש בישיבה הקודמת להורות על אשפוזו של הנאשם בהתאם לפי סעיף 15 (א) לחוק הטיפול בחולי הנפש ומכוח סעיף 170 לחסד"פ.

ב"כ הנאשם הסכימה כי יש להפסיק את ההליכים מכוח סעיף 170 לחסד"פ אך לטענתה כיוון שהנאשם מאושפז כבר תחת הוראת אשפוז אזרחית אין צורך להוציא צו לאישפוז פלילי כפוי וכי ניתן להסתפק באשפוז האזרחי הפוגעני פחות כלפי הנאשם.

בדקתי את טענות המבקשת את כתב האישום וכן את הפסיקה שהפנתה אליה ב"כ הנאשם וכן קראתי את חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי מיום 16.12.09 שנערכה על ידי ד"ר נעון עדינה, וכן עיינתי בהוראת האשפוז הכפוי שהוצאה על ידי ס.הפסיכיאטר המחוזי, דר' ג'רייסי, ביום 8/12/09 בשעה 22:30.  

הוראת האשפוז הכפוי הנ"ל (להלן: "האשפוז האזרחי" אליו מתייחסת הסנגורית) הוצגה לביהמ"ש באמצעות הסנגורית והיא מסתמכת עליה בטענתה כי אין מקום להוציא צו אשפוז כפוי פלילי.

ב"כ המאשימה ביקש להגיב על טיעוני הסנגורית, ואכן זו הגיעה לביהמ"ש, כפי שנדרש ממנו.

ההחלטות שהוצגו על ידי ב"כ הנאשם אינן דומות למקרה שבפנינו ואינן יכולות להועיל לו. הנאשם לא היה נתון באשפוז כפוי במשך תקופה ניכרת, אלא אשפוזו נעשה לאחר ביצוע העבירה ביממה או שעות ספורות לאחר מכן.

העבירות המיוחסות לנאשם הן עבירות מסוג עוון ואחת מהן מסוג פשע, והעונש המקסימלי הקבוע בחוק לעבירה מסוג פשע הינו 5 שנות מאסר.

"האשפוז האזרחי" הכפוי שהוצא לנאשם ביום 8/12/09 מבוסס על הוראות סעיף 9א לחוק הטיפול בחולי נפש לאחר שהפסיכיאטר המחוזי מצא כי התמלאו בנאשם התנאים שבסעיף 6(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים. הוראת אשפוז כאמור לעיל תקפה במשך 10 ימים מיום נתינתה וזאת על פי סעיף 9 (ג) לחוק הטיפול בחולי נפש .

לאחר מכן, יש להביא את המאושפז לוועדה פסיכיאטרית אשר תחליט אם יש צורך להאריך מפעם לפעם את אשפוזו של החולה לתקופות שלא תעלנה על 6 חודשים מעת לעת.

משעבר אדם עבירה פלילית ונמצא כי הוא סובל ממחלת נפש ואינו מסוגל לעמוד לדין, "נפתח" המסלול הכפוי הפלילי, כאמור בסעיף 15 לחוק הטיפול בחולי נפש.

תפקידו של ביהמ"ש להגן על שלום הציבור מפני עבריינים פליליים, גם אם מדובר בחולי נפש ואין להותיר את המלאכה בידיו של הפסיכיאטר המחוזי בלבד. כך קבע המחוקק בסעיף 15 לחוק הטיפול בחולי נפש.

במקרים הראויים והנכונים כאשר מדובר בעבירות קלות יחסית, וכאשר החולה מצוי ב"אשפוז אזרחי" כפוי, עשוי ביהמ"ש להסתפק באשפוז האמור ולא לתת צו על פי סעיף 15 לחוק, אולם כאשר מדובר בעבירות חמורות ובעיקר כאשר ה"אשפוז האזרחי" נעשה סמוך לביצוע העבירה ולאחר ביצוע העבירה, ביהמ"ש אינו יכול להסתפק ב"אשפוז האזרחי" הקיים ועליו לפעול על פי סעיף 15 לחוק. לא ייתכן לאפשר לעבריין חולה נפש לבחור לעצמו פנייה לפסיכיאטר כדי להתאשפז "אשפוז אזרחי" כפוי ובכך להתחמק מהאשפוז הכפוי הפלילי.

בכל מקרה, עניינו של מאושפז המצוי באשפוז מכח סעיף 15 לחוק, נבדק על פי ועדה פסיכיאטרית , כאמור בסעיף 28 לחוק, אחת ל-6 חודשים לפחות, וכן היא רשאית לדון בעניינו בכל עת לפי בקשת החולה או בקשת המנהל. זאת ועוד, אשפוז חולה על פי צו ביהמ"ש על פי סעיפים 15-17 לחוק (אשפוז פלילי כפוי) ייעשה אך ורק לאחר שהנאשם/החולה מיוצג על ידי סניגור, כך שאין מדובר במקרים שבהם תפגענה זכויותיו של חולה זה, לעומת חולה המאושפז מכח צו "אשפוז אזרחי" – נהפוך הוא.

אשר על כן, אני מורה על אשפוזו של הנאשם מכח סעיף 15(א) לחוק הטיפול בחולי נפש, וזאת בהתאם לחוות הדעת של הפסיכיאטר מיום 16/12/09, לאחר שנוכחתי כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין וכי הוא זקוק לאשפוז פסיכיאטרי לצורך טיפול ושמירה על שלומו ושלום הציבור.