מדינת ישראל נ' הופמן

החלטה

1. הבקשה שבפניי הינה להורות על מעצרו של החשוד למשך 11 ימים.

2. לחשוד מיוחס חשד כי במהלך שלוש שנים ביצע מעשים מגונים, מעשי סדום ואינוס בנשים הרות. נציג המבקשת הגיש לביהמ"ש דו"ח סודי במ/1 ובו פורט מהלך הדברים, פעולות החקירה שבוצעו וכן פעולות החקירה שנותרו לביצוע ואשר לשם השלמתם עותרת המבקשת להיעתר לבקשה במלואה.

3. ב"כ החשוד טען בדבר מקצועיותו של החשוד והשבחים להם זכה במסגרת עבודתו זו וכן כי המדובר בחשד למעשים אשר בוצעו במסגרת תפקידו ואשר אינם מקימים כל עבירה ולא כל שכן בעת שלא קיימים כללים או הוראות חוקיות בדבר תפקיד הדולה.

הוסיף וטען ב"כ החשוד כי מעבר לאי קיומו של חשד סביר ,הרי שגם לא קיימת כל עילת מעצר וזאת בשים לב לכך כי החשוד התייצב במשטרת רחובות בעת שנודע לו על הפרשה ונאמר לו כי אינו נדרש לחקירה והוא שוחרר.

4. בתום הדיון עתר ב"כ החשוד לביהמ"ש כי יאסור פרסום שמו של מרשו בציינו את מצבו הנפשי הרעוע , את היותו נמנה על לשכת עורכי הדין וכן את הפגיעה הבלתי הפיכה שתיגרם לשמו הטוב לאור זאת , ולכלל בני משפחתו .

5. ב"כ המבקשת התנגד לבקשת איסור הפרסום בציינו כי מצבו הנפשי של החשוד לנגד עיניהם ואף רשויות המעצר מעודכנים באשר לו והדגיש את החשיבות בפרסום השם ע"מ לאתר מתלוננות נוספות. בהקשר זה טען ב"כ החשוד כי אין בכך כל נימוק שכן יש שני גברים בלבד המשמשים בתפקיד הדולה ואין צורך בפרסום השם כדי להוביל לאיתור מתלוננות נוספות.

6. עיינתי בחומר שנאסף עד כה בתיק החקירה ומצאתי כי קיים יסוד סביר לחשד המיוחס לחשוד זאת תוך מתן הדעת למהות המעשים המתוארים בעדויות שנאספו עד כה וכן לאמור במסמך שסומן על ידי במ/2.

7. כמו כן, נחה דעתי כי יש בחומר החקירה כדי לעורר חשש שאם ישוחרר החשוד ממעצרו, יסכן את ביטחון הציבור וכן חשש כי ישבש הליכי חקירה לרבות כעולה ממסמכים שסומנו על ידי במ/6 ובמ/9. באשר לטענת ב"כ החשוד לגביי התייצבות החשוד בתחנת משטרת רחובות מפנה ביהמ"ש למסמך שסומן על ידי במ/7.

8. לא מצאתי להורות על שחרורו של החשוד כעתירת בא כוחו ומנגד לא מצאתי להיעתר לבקשה במלואה ובאיזון הנדרש תוך מתן הדעת לכלל הנתונים ולפעולות החקירה שנותרו לביצוע, מצאתי להורות על מצרו של החשוד עד ליום 2.1.11 בשעה 12:00.

9. ובאשר לעתירה לאי פרסום שמו של החשוד, המסגרת המשפטית להכרעה בבקשה הינה סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט ( נוסח משולב) שזוהי לשונו:

"איסור פרסומים

(ה1) (1)בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום"

10.בבש"פ 5759/04 - גבריאל תורג'מן נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ח(6), 658 נקבע אימתי יעדיף בית המשפט את האינטרס הפרטי של החשוד , אשר טרם הוגש כתב אישום בעניינו, על פני האינטרס הציבורי רב המעלה של פומביות הדיון .

בקליפת אגוז נקבע כי על בית המשפט לבחון האם יהא בפרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום כדי לגרום לו נזק חמור, תוך מתן הדעת לכלל הנסיבות הספציפיות. זאת תוך שעל כתפי החשוד הנטל להוכיח כי חרף עוצמתו של אינטרס חופש הביטוי הנזק החמור שעלול להיגרם בנסיבותיו, מטה את הכף לעברו ועל כן אין זה ראוי כי שמו יפורסם ברבים.

11.ובענייננו, נחה דעתו של בית המשפט כי קיים יסוד סביר לחשד המיוחס לחשוד, קרי, חשד לביצוע מעשים מגונים, מעשי סדום ואינוס בנשים הרות, במהלך שלוש שנים , כמפורט בהחלטה להורות על המשך מעצרו.

12.אף אם אצא מנקודת הנחה כי יהא מטבע הדברים בפרסום שמו של החשוד כדי לפגוע באינטרס הפרטי שלו בשים לב למצבו הנפשי, מקצועו או להיותו נעדר עבר פלילי. לא מצאתי כי המדובר בנזק חמור אשר יש להעדיפו על פני האינטרס הציבורי זאת בשים לב למהות החשד המיוחס לחשוד ולנסיבות בהן בוצעו לכאורה המעשים. וזאת אף על מנת לקדם את החקירה ומתן אפשרות לגילוי מקרים נוספים, היה וקיימים (ראה בש"פ 5759/04 - גבריאל תורג'מן נ' מדינת ישראל דלעיל).

13.לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה לאיסור פרסום שמו של החשוד.

אני מורה לרשויות המעצר לפקח באופן מתמיד על צעדיו של החשוד וזאת לאור טענות בא כוחו בדבר החשש לאובדנות לנוכח מצבו הנפשי הירוד

ניתנה והודעה היום כ' טבת תשע"א, 27/12/2010 במעמד הנוכחים.