מדינת ישראל נ' הוד ענבל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות המבקשת ביום 29.10.13.

המבקשת הועמדה לדין בגין עבירת נסיעה מעל למהירות המותרת, עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה .

ביום 29.10.13 לאחר שלא התייצבה המבקשת בבית המשפט, הורשעה בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום, ובית המשפט גזר עליה קנס בסך 750 ₪.

מכאן הבקשה שבפני לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. המבקשת, לטענתה, לא קיבלה את הזימון למועד הדיון, ועל כן, לא התייצבה במועד בו נשפטה בהעדר.

כפי הנטען בבקשה, ביום 6.1.13 שלחה המבקשת למשטרה בקשה להישפט בגין עבירת המהירות, ולמרות שהמתינה לזימון למשפט, הרי שזה לא נתקבל.

הבקשה נתמכה בתצהירה של אימה של המבקשת.

מתצהיר האם עולה כי המבקשת, סטודנטית לרפואה בירושלים, מגיעה לבית הוריה שהינו כתובתה הרשומה של המבקשת במשרד הפנים לעיתים רחוקות, ומשכך, הדואר שנשלח למבקשת בדואר רשום או רגיל, נאסף על ידי אמה של המבקשת.

אמה של המבקשת הצהירה כי לא הגיע זימון למשפט עבור המבקשת בגין עבירת התעבורה נשוא הבקשה.

במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה ביום 20.2.14, טען ב"כ המבקשת כי הזקת המסירה כדין פקעה, שכן המבקשת הוכיחה באמצעות התצהיר שהגישה אימה, שלא קיבלה את הזימון למשפט.

מנגד, ביקש ב"כ המאשימה להשאיר את פסק הדין על כנו מהטעם שנמסר זימון כדין.

לאחר ששקלתי את טענת הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה, ולהורות על ביטול פסק הדין מיום 29.10.13.

תקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד -1974, שכותרתה היא "חזקת מסירה" קובעת כי:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239 (א) לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או הזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה".

בהתאם לתקנה זו, החוק אינו דורש מהרשות להודיע בבירור לנאשם ואפילו לא לשלוח לו דואר רשום עם אישור מסירה. כל שנדרש הוא משלוח הודעה בדואר רשום, ולאחר מכן עובר ישירות נטל הראיה לנאשם, ועליו להוכיח כי לא הודע לו מועד הדיון.

במקרה שבפני ולגרסתה של המבקשת, כאמור, היא לא קיבלה זימון למשפט, וגירסתה זו נתמכה בתצהיר שנמסר ע"י אימה של המבקשת.

אימה של המבקשת לא נחקרה על תצהירה, ומשכך יש לקבל את האמור בתצהיר ככתבו וכלשונו, ומכאן כי יש לאמץ את דבריה של אימה של המבקשת לפיהם לא הודע למבקשת על מועד הדיון בו נשפטה בהעדר.

על ב"כ המאשימה היה לחקור את אימה של המבקשת לו ביקש לחלוק על דבריה. משלא נחקרה אימה של המבקשת, הרי שדבריה לא נסתרו, ויש לקבלם.

לאור האמור, משהוכיחה המבקשת כי לא קיבלה את הזימון, חזקת המסירה לפי סעיף 44 (א) אינה מתקיימת, ולפיכך, יש לקבל טענת המבקשת לפיה לא קיבלה זימון לדיון.

בנסיבות אלו, בהעדר זימון כדין, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשת ביום 29.10.13, וקובעת תיק זה להקראה ליום 14.9.14 שעה 16:00.