מדינת ישראל נ' הואשלה(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, וזאת בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו מספר אישומים, וזאת בעקבות אירוע שבמסגרתו, כך נטען, נהג המשיב ברכב בשד' רגר בבאר-שבע, בסמוך לביה"ח סורוקה. מתנדבת תנועה שנסעה בניידת משטרה בסמוך לרכבו של המשיב כרזה לו לעצור לצורך בדיקה שגרתית. מכיוון שלא היה בידיו של המשיב רישיון רכב בתוקף ולא היתה לו תעודת ביטוח בתוקף, הגביר המשיב את מהירותו, עקף רכבים אחרים כשהוא מאלצם לסטות מנתיבם, עד שלבסוף סטה מנתיב נסיעתו, נכנס לחניון בית החולים סורוקה, עצר את רכבו, ירד ממנו וברח מן המקום עד שננתפס לאחר מרדף רגלי. בחיפוש על המשיב נמצא סם מסוכן מסוג חשיש לצריכה עצמית ללא היתר.

לאור כל זאת, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בפזיזות, עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"], נהיגה ללא רישיון נהיגה (עבירה לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה), נהיגה ללא תעודת ביטוח (עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי), הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין), והחזקת סם לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיף 7(א) ו- 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, התשלג" 1973).

בתחילת הדיון הודה ב"כ המשיב בקיומן של ראיות לכאורה אך טען לקיומן של מספר סתירות בתוך הראיות שלא ניתן, כך טען, להתעלם מהן. את עיקר יהבו שם ב"כ המשיב על טענתו שלפיה אין עילת מעצר.

קיומן של ראיות לכאורה

טענתו של ב"כ המשיב לכרסום הראייתי התבססה על הטענה שיש בלבול בין השוטרים שהיו עדים לאירוע ותפסו את המשיב, בנוגע לזהות האדם שנהג ברכב.

לטענת ב"כ המשיב, ישנו בלבול בין המשיב עצמו לאחיינו, שהיה עימו ברכב, וששמו דומה ביותר לזה של המשיב. בעוד שמו של המשיב הוא מחמד הואשלה, הרי ששמו של אחיינו הוא מוחמד אלהואשלה [להלן: "האחיין"]. לטענת ב"כ המבקש, כאשר דווחו השוטרים על תפיסתו של החשוד בנהיגה ברכב, הם דיווחו על שמו האחיין ומספר ת.ז. של האחיין.

אציין, כי האחיין נתפס ונחקר.

השוטרת המתנדבת טענה כי ראתה ברכב שלושה אנשים וכי האדם השלישי שהיה רכב נמלט ולא נתפס עד היום.

נטלתי לידי את התיק החקירה ועיינתי בראיות שבתיק.

באשר לאופן הנהיגה ברכב, בנתיב התחבורה – לא היתה מחלוקת של ממש, וישנן מספר עדויות לנהיגה מהירה ופזיזה בנתיב התחבורה. קיימות שתי עדויות של מתנדבי ית"ב, וגם האחיין שהיה בתוך הרכב מעיד על כך, ואף המשיב עצמו (שכופר בכך שהוא עצמו נהג וטוען כי אדם שלילי נהג ברכב), לא סתר את העובדה שמי שנהג - עשה כן בפזיזות ותוך סטיה מנתיב לנתיב וכניסה מהירה לביה"ח סורוקה.

באשר לזהות הנהג, נדמה כי ישנן די ראיות המצביעות על כך שהמשיב הוא שנהג ברכב:

מתנדב ית"ב, מר מאגדי אבו ג'אפה [להלן: "המתנדב"] מסר הודעה שלפיה –

"לאחר שהרכב עצר פרקו ממנו 3 אנשים וסה"כ ניתפסו 2 חשודים שאחד מהם זיהיתי ישר כנהג כי הייתה לו שיער שחור קצוץ וחולצה שחורה וקצת קירח."

גם המתנדבת אירית טביבי [להלן: "המתנדבת"] מסרה הודעה שלפיה מי שנהג ברכב לבש חולצה שחורה והיה מקריח.

האחיין עצמו, מסר הודעה תחת אזהרה, ולפיה מי שנהג ברכב הוא המשיב. אף האחיין כינה את המשיב בשם מוחמד אלהואשלה, וטען בחקירתו כי –

"...כשאני עליתי לאוטו שאלתי את הנהג מוחמד אלהואשלה שאני מכיר אותו כי הוא אח של אימא שלי לפני האם האוטו שלו ואז מוחמד אמר לי הכל מסודר... ואז המשכנו לסווע [כך במקור – א.ב.ג] לכיוון סורוקה ואז השוטרים קראו לנו בקשר לעצור בצד ואני ישבתי במושב האחורי של הרכב ואני אמרתי למוחמד אל הוואשלה שהוא היה הנהג ברכב שיעצור, ואמרתי לו, לעצור, לעצור ומוחמד אמר לי שהאוטו לא מסודר, לא מסודר והוא המשיך לסווע ברח מהשוטרים ואני רציתי לקפוץ מהאוטו ואז הבחור שאני לא מכיר שיש ליד הנהג סגר את הכפתורים של הרכב ואז השוטרים באו אחרינו ואז כשהגענו לחניה של בית החולים, מוחמד והבחור התחילו לברוח וגם אני ברחתי."

האחיין מאשר כי המשיב נהג ברכב, כי היה אדם נוסף מלבד המשיב והאחיין וכי ברחו מהרכב לאחר שנדרשו לעצור. עוד מאשר האחיין כי המשיב נהג ברכב תוך כדי מעבר מנתיב לנתיב (בזיגזג), והוא אישר בחקירתו את זהותו של המשיב בשטח התחנה.

המשיב עצמו, אינו טופל על האחיין את הנהיגה ברכב, אלא על האדם השלישי. יחד עם זאת מאשר המשיב כי האחיין ישב במושב האחורי של הרכב.