מדינת ישראל נ' הואש(אסיר)

גזר דין

1.בתאריך 1/4/11, בסמוך לשעה 15.30, דקר הנאשם את הגב' סאירה הואש (להלן: "המתלוננת") בירכה וכן דקר את בנה מוניר הואש (להלן: "המתלונן"), שנחלץ לעזרתה, בירך שמאל ובברך ימין, עת המתלוננים היו בביתם שבכפר ג'דיידה – מכר, וכתוצאה מכך נפצעו המתלוננים ונזקקו לטיפול רפואי.

בשל התנהגותו הנ"ל הוגש נגד הנאשם כתב האישום שבפניי, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 186 ו- 334 + 335 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 15/6/11 בפני כב' השופטת רונית בש, כפר הנאשם בעובדות שפורטו בכתב האישום. בעקבות כפירתו פסלה כב' השופטת בש, שנחשפה לחומר החקירה עת דנה בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, את עצמה מלדון בתיק והתיק נותב אליי.

3.בישיבת יום 13/7/11 חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בעובדות שפורטו בכתב האישום והורשע בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

לאחר שהנאשם הורשע, טענו הצדדים לעונש והציגו בפניי הסדר טיעון לפיו הוסכם בין הצדדים כי יבקשו מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה שלא תפחת מ- 9 חודשים ולא תעלה על 15 חודשים, זאת בנוסף לעונש של מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות כספית.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם את עונש המאסר המקסימלי שעל פי הסדר הטיעון (15 חודשים), זאת מהנימוקים אותם פירט בטיעוניו ואילו הסניגור ביקש להטיל על הנאשם את עונש המאסר המינימלי שעל פי הסדר הטיעון (9 חודשים), זאת מהנימוקים אותם פירט בטיעוניו.

4.כאמור, על פי הסדר הטיעון, אותו אני מחליט לאשר, שומה עליי להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר לתקופה שלא תפחת מ- 9 חודשים ולא תעלה על 15 חודשים. לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי למהות העבירות, נסיבות ביצוען, חומרתן, עברו של הנאשם, הודאתו וטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל לתקופה של 14 חודש מיום מעצרו. להלן הנימוקים לכך;

אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, עבירות שהעונש המירבי המצטבר שקבע להן המחוקק הוא 11 שנות מאסר. אין זה סוד שתופעת הסכינאות פשתה במקומותינו – כמעט שלא עובר יום מבלי שנתבשר על אירוע דקירה שכתוצאה ממנו נפצע או נהרג אדם – ואין מנוס מנקיטת ענישה מחמירה כלפי מי שעובר עבירות כמו אלה בהן הורשע הנאשם שבפניי, כדי לנסות לעקור תופעה זו מן השורש או, לפחות, כדי להביא לצמצומה. מה שמוסיף לחומרה, במקרה שבפניי, הוא העובדה שהנאשם דקר את המתלוננים בביתם, לכאורה ללא כל סיבה נראית לעין. מכל מקום, הוא לא ניסה לתת הסבר להתנהגותו, למעט הטענה שעשה את שעשה בהיותו תחת השפעת אלכוהול. עוד מוסיפה לחומרה העובדה שבעברו של הנאשם שתי הרשעות, שתיהן בגין עבירות של אלימות, האחת אף היא בגין עבירה לפי סעיף 334 + 335 (א) (1) לחוק העונשין והשניה בגין עבירה לפי סעיף 368 ב(א) לחוק העונשין.

כמובן שלקחתי בחשבון לקולא את הודאתו של הנאשם.

5.סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

מאסר לתקופה של 14 חודש, מיום מעצרו, 1/4/11.

מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין ו/או כל עבירת אלימות פיזית מסוג פשע, ויורשע עליה.

חתימה על התחייבות כספית על סך 4,000 ₪, להימנע מלעבור כל עבירה של אלימות פיזית תוך 3 שנים מהיום, או 20 ימי מאסר תמורתה.

הודע כי לצדדים זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום י"ב תמוז תשע"א, 14/07/2011 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

הערה:

מאחר והנאשם עצור, אני מורה לאנשי יחידת נחשון להביאו בפני המזכירות כדי שיחתום על כתב ההתחייבות.

הוקלד על ידי: רונית דיגורקר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: