מדינת ישראל נ' הוארין(עציר)

גזר דין

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952 (להלן "חוק הכניסה") והתחזות לאדם אחר במטרה להונות, לפי סעיף 441(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן "חוק העונשין").

מכתב האישום המתוקן עולה כי ביום 3.5.2010 שהה הנאשם, שהינו תושב הרשות הפלסטינית, בישראל ללא אישור שהייה כחוק. עוד עולה כי גם ביום 22.1.2010 שהה הנאשם בבאר שבע שלא כחוק, וכי במהלך חקירתו באותו היום התחזה כאחר, בכוונה להונות.

ב"כ המאשימה הגיש את הרישום הפלילי של הנאשם ממנו עולה כי הנאשם נשפט ביום 12.8.2009 בבית משפט לנוער בבאר שבע בגין עבירות דומות, אז הושתו עליו תשעה ימי מאסר, מאסר מותנה של חודשיים למשך שנתיים שלא יעבור על עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

ב"כ המאשימה המלומד טען לעונש, וביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל, להפעיל את המאסר המותנה במצטבר למאסר שיוטל, לגזור מאסר מותנה נוסף, ולחייב את הנאשם להימנע מביצוע עבירות. לטענת בא כוח המאשימה הנאשם לוקח את החוק לידיו, נכנס לתחומי המדינה מבלי שהמאסר המותנה ירתיע אותו, ואף לפי הלכת פראג'ין (רע"פ 3137/09) יש להחמיר עם הנאשם. לטענת התובע המלומד, מאסר מותנה שתלוי ועומד כנגד הנאשם הוא חב הפעלה, שכן הנאשם מורשע בשתי עבירות של כניסה לישראל.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בהפעלת המאסר המותנה. אליבא דסנגור המלומד, הפעלת המאסר המותנה תשיג את מטרות הענישה במקרה דנן, זאת לאור גילו של הנאשם – הנאשם בן 18.5 היום, לאור עברו הפלילי ולאור נסיבותיו האישיות. הסנגור טען כי לנאשם משפחה המונה שישה אחים וזוג הורים, כי אף אחד מהם לא עובד, ואח אחד סובל מאסטמה.

לטענת הסנגור מטרת הכניסה לישראל הייתה לצורכי עבודה. לטענת הסנגור, הדיון בהלכת פראג'ין הנוגע לעבירות נוספות מכוון לעבירות הפוגעות בציבור במובחן מעבירת הכניסה לישראל, ובמקרה דנן אין הדבר כך, שכן, עבירת ההתחזות לאחר נועדה להכשיר את העבירה הראשית, עבירת הכניסה.

הסנגור טען כי הנאשם, שהוא המפרנס היחידי בבית, מוכן להסתכן בשלילת חירותו בשל מצוקת הרעב.

בית המשפט העליון קבע את הפרמטרים להפעלת שיקול הדעת העונשי בתיקים כגון דא בזו הלשון:

בנידון דידן – שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומר שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה); האם מדובר ברצידיביסט(נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין); מה אורך השהיה הלא חוקית, ובצד הזכות – הן ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כי מי שמטה לחמו שבור; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בית המשפט בבואם לגזור את הדין".

(ראה רע"פ 3137/09 פראג'ין נגד מדינת ישראל , פסקה י"ז לפסק הדין).

הנאשם שבפניי, יליד 1991, צעיר בגילו, הודה והורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין ובעבירת התחזות לאדם אחר.

לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת מבית המשפט לנוער בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, כאשר אז הורשע בשלוש כניסות לישראל במועדים סמוכים. בגזר הדין של בית המשפט לנוער התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולחרטה שהביע בפני שירות המבחן, כמו גם להתחייבותו שלא להיכנס לישראל ללא אישור בפעם הבאה.

לא אוכל לקבל את טענתו של הסנגור כי עבירת ההתחזות מהווה מסכת אחת מבחינה עונשית לעבירת הכניסה והשהייה בישראל, שכן כפי שניתן ללמוד מהלכת פראג'ין דלעיל, ההתייחסות לחומרה בביצוע עבירות נוספות, הן בהתייחסות לעבירות המתאימות לשוהים הבלתי חוקיים; הינו זיוף תעודות, התחזות וכדומה.

על כן, מצאתי שיקול לחומרה בעבירת ההתחזות של הנאשם.

עם זאת, אשקול לקולא את גילו הצעיר של הנאשם, את העובדה כי הודה וחסך זמן שיפוטי יקר ואת המצוקות והנסיבות האישיות המורכבות של הנאשם .

אשר על כן, ולאחר ששקלתי את השיקולים לחומרא ולקולא, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של חודשיים ויום שימנו מיום מעצרו – 3.5.2010 .

ב.אני מפעילה את המאסר המותנה מת.פ 502/09 של בית המשפט לנוער בבאר שבע.

חודש ממנו יופעל בחופף , וחודש במצטבר למאסר בפועל בתיק זה.