מדינת ישראל נ' הגג ואח'

פסק דין

הנאשמת הודתה בעבירה של הזנחת ילדים ומושגחים אחרים ובחבלה ברשלנות, עבירות שהעונש הקבוע בצידן שלוש ושנת מאסר בהתאמה, ונתבקש תסקיר אודותיה בטרם הרשעה.

כתב האישום המקורי יחס את העבירות האמורות כלפיה וכלפי מי אשר סייעה לה בעבודתה אותה עת. במסגרת הסדר, האישום נגד הסייעת בוטל, בהסכמה. באשר לנאשמת, באי כוח המאשימה הצהירו כי יגבשו את עמדתם לעניין ההרשעה לאחר קבלת התסקיר, תוך כיבוד יתר המלצותיו. לאחר קבלתו הצטרפו להמלצה להימנע מהרשעה מהטעמים שיפורטו.

בפברואר 2006 עבדה הנאשמת במעון שבבעלותה כגננת ראשית, האחראית לשלום הילדים השוהים בו. אותה עת שהתה, תחת השגחתה, בחצר המעון, פעוטה כבת שנה וחצי. בחצר נכחה גם שכנתה, אשר סייעה לה לעיתים בהתנדבות בעבודתה, ואשר האישום נגדה, כזכור, בוטל.

הנאשמת התרשלה בהשגחה על הקטינה בכך שהניחה לקטינה אחרת לנושכה מספר פעמים בפלג גופה העליון. כתוצאה נגרמו לקטינה 2 סימני נשיכות עם המטומות בחזה, 3 סימני נשיכות עמוקות בגב וסימן נשיכה במצח.

אֵם הקטינה דיווחה כי מאז המקרה הבת סובלת מנידודי שינה, לא מדברת טוב, הולכת למסגרת של החינוך המיוחד וקשה לה להסתגל לחברה. קודם לכן תפקדה, לדבריה, כילדה רגילה.

ב"כ המאשימה הסכים לאימוץ המלצות התסקיר, להימנע מהרשעה, בהיותה נעדרת עבר, העלולה להנזק קשות בפרנסתה. ציין כי הרשעה תגרום לפגיעה שאינה פרופורציונלית לאשמתה לנזק שארע. ביקש, בנוסף, להטיל פיצוי לטובת הקטינה.

ב"כ הנאשמת הצטרף לדבריו בהעלותו את השאלה האם גננת מסוגלת למנוע כל ארוע המתרחש בגן. ציין לשבח את לקיחת האחריות המלאה בהבהירו כי אין לדעת מה ארע באותן שניות. הסביר שהקטינה היתה לבושה ולכן לא ניתן היה להבחין בסימני הנשיכה שאם לא כן היתה פועלת באופן מיידי לעצירת הארוע. שיבח את תפקודה התקין במשך 25 שנות פעילותה כגננת, תוך הפניה למכתבי הוקרה מצד הורי ילדי הגן. הבהיר שבגן היו אז שתי קבוצות של כ - 7 ילדים בכל קבוצה, עם שתי מטפלות, כך שלא נעשה נסיון לקצץ בעלויות על חשבון בטחון הילדים.

הפנה לממצאי והמלצות התסקיר וציין כי עומדת היא בכל הקריטריונים להימנעות מהרשעה כפי שנקבעו בהלכת כתב. הפנה לזמן הרב שחלף ולפגיעה בפרנסתה, שאף היא מצומצמת כיום, משנותרה קבוצה של 5 - 6 ילדים בגן. הפנה לפסיקה ולהגגים בדבר שקולי ענישה המעלים על נס את הפן השיקומי.

הנאשמת הביעה צער וחרטה. הבהירה כי הארוע הותיר בה את רשמיו ומאז עובדת עם קבוצה קטנה ושמה לב יותר לנעשה.

הנאשמת ילידת 1956, נשואה ואם לשלושה, בן בן 16 ותאומים בני 12. בבעלותה גן ילדים בו משמשת כסייעת. נסיבותיה האישיות והמשפחתיות נסקרו ע"י שרות המבחן. גם בפני שרות המבחן לקחה אחריות, בטאה חרטה והביעה אמפטיה לילדה. לדבריה, היא לא הבחינה בהתנהלות חריגה בין הילדים או בתגובת בכי במהלך הארוע ולכן חשבה שהשתיים משחקות. רק כאשר חיתלה את הילדה ראתה את סימני הנשיכה, הגיבה בבהלה וטיפלה בפצעיה בדאגה. שרות המבחן ציין את התרשמותו ממנה. בהעדר עבר ועל סמך אותה התרשמות הומלץ על הימנעות מהרשעה על מנת לא לפגוע בפרנסתה מעבודתה בגן לצד שרות לתועלת הצבור בהיקף מצומצם, כסייעת בצהרון לילדי המתנ"ס.

מתקשה אני לקבל את ההמלצה. הורים משאירים את היקר להם מכל למשמורת הגננת וצוות הגן. בגילאים בהם עסקינן מדובר במי אשר אינו מסוגל לדאוג לצרכיו ולהגן באופן עצמאי על שלומו ועל בטחונו. הפעוטה אמנם ננשכה ע"י פעוטה אחרת, מקרה שהוא כשלעצמו שכיח בגן, ומן הסתם יותר בגילאים הצעירים. ברם, אין נשיכה אחת, שתיים או, לכל היותר, שלוש כמי אשר ננשכה כפול מכך, בחזה, בגב ובמצח. לא ברור הכיצד סימני נשיכה במצח נסתרו מעיניה, כדבריה, עד אשר חיתלה את הקטנה.

השגחה על שלומם ובטחונם של הילדים הוא עיקר תפקידה ובו, למרבה הצער, כשלה. לא ניתן לגזור גזירה שווה בין המקרה דנן לפסיקה שהוגשה. כאן מדובר בקבוצה של 7 ילדים שהיו אמורים להימצא, עפ"י הנטען, בהשגחתן של 2 מטפלות. שם דובר על גננת יחידה שהיתה אמורה להשגיח על 45 ילדים קטנים ללא עזרה. אין גם להשוות את הנסיבות האישיות המאוד קשות של אותה גננת וילדיה, בפרט אחרי הארוע. יתרה מכך, במבחן התוצאה, שם הותירה הגננת קטין שטרם מלאו לו 6 בגן נעול, במשך כחצי שעה, כשהוא ישן, כך שמן הסתם הארוע, הגם שהטריד את מנוחת הוריו, לא הותיר בו את רשמיו.

חברה מתוקנת אינה יכולה לאפשר מצב בו ילד הולך לגן וחוזר ממנו חבול בצורה קשה, גופנית ועל פי דיווחי האם גם נפשית.

ערה אני למסירותה לאורך השנים, כפי מכתבי ההורים, למצוקה הנפשית, לזמן הרב שחלף מאז הארוע ולפגיעה האפשרית בפרנסתה. ואולם, יש בכל אלה כדי להשליך על מידת העונש אך לא לעניין ההרשעה.

אשר על כן, הנני מרשיעה הנאשמת, עפ"י הודאתה, בעבירות אשר יוחסו לה בכתב האישום, הזנחת ילדים ומושגחים אחרים, בניגוד לסעיף 362 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 וחבלה ברשלנות, בניגוד לסעיף 341 לחוק.

בהעדר עבר, לאור החרטה, הבושה, הפנמת הפסול ויתר השיקולים כפי פרוטם לעיל והנני דנה לעונשים הבאים:

הנני דנה הנאשמת ל - 3 חודשי מאסר אותם תרצה באם תוך שנתיים מהיום תעבור עבירה של הזנחת ילדים ומושגחים אחרים.

הנאשמת תבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, קרי, מעבר להיקף המוצע, בהתאם לתוכנית שגובשה עמה ע"י שרות המבחן. לאור גילם של הילדים במתנ"ס ונסיונה רב השנים איני רואה לפסול את התכנית.

הנאשמת תפצה את הפעוטה בסך של 5000 ₪. הפיצוי ישולם למזכירות ביהמ"ש ב - 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, הראשון תוך 30 יום מהיום, ויועבר ע"י המזכירות להורי הקטינה אשר יעשו בו בנאמנות לרווחתה. לא ישולם תשלום במועד יעמוד מלוא הסכום לפרעון מיידי.