מדינת ישראל נ' הברמן חיים

פסק דין

מצאתי לזכות את הנאשם מעובדות כתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 17.11.09 בשעה 20.40 או בסמוך, ברחוב שלמה פינת נחלת בנימין בתל אביב, לא ציית הנאשם להוראת שוטרת, בניגוד לתקנה 23 (א)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה השוטרת גליזר ליאת. עדותה נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר היא רשמה ביום המקרה – ת/1. על פי רישומה של השוטרת, ביום האירוע, בהיותה סטטית ברח' שלמה 87 בתל אביב. לבושה מדים, הבחינה השוטרת בנאשם מבצע עברה של נהיגה בנתיב תחבורה ציבורית. השוטרת סימנה לנאשם לעצור. הנהג היה בחור צעיר עם קסדת שלשת רבעי. קטנוע בצבע בהיר. הקטנוע היה במרחק מטר מהשוטרת. הנהג הסתכל עליה והחל בנסיעה מהירה. בהגיעו לרחוב הרצל פנה באור אדום. מס' הקטנוע נראה היטב, ברור, גדול ונקי. השוטרת רשמה את המספר על גב הדוחות שהיו בידה. הרחוב היה מואר.

בחקירה נגדית טענה השוטרת "המספר נרשם על גבי הדוחות שהיו בידי. אני עובדת עם דוחות רגילים וכשאני מסמנת לאדם והוא לא מתייחס אני רושמת. זה לא פנקס הדוחות שאני עובדת איתו. זה לא פנימי." הרישום של המספר נרשם "על גבי פנקס הדוחות שהיו בידי."

בבית המשפט טען הנאשם, כי באותו יום לא נכח במקום, בשעה שזה קרה. לדבריו היה בבית עם רעייתו. האופנוע היה נעול מתחת לבית. לדבריו אף אחד לא משתמש בקטנוע והוא היחיד שרוכב עליו. עוד הוסיף הנאשם כי באותו יום עבר הליך רפואי התערבותי וחש שלא בטוב. הנאשם הגיש מסמכים רפואיים. וכן הגיש תמונה של הקטנוע שצבעו כהה.

מטעם ההגנה העידה גם רעייתו של הנאשם מדבריה עולה, כי הנאשם שהה עימה בבית בזמן המיוחס לביצוע העברה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי קיים ספק לגבי ביצוע העברה ע"י הנאשם ובנסיבות אלו מצאתי לזכות את הנאשם מביצוע העברה וזאת מחמת הספק.

השוטרת שהעידה בפני העידה על קרות הארוע. מתוכן עדותה עולה, כאשר חצה רוכב הקטנוע על פניה כאשר היא מזהה את ביצוע העברה של נסיעה בנתיב תחבורה. סימנה השוטרת לרוכב הקטנוע לעצור. אולם רוכב הקטנוע לא עצר והמשיך בנסיעה. השוטרת רשמה את מספר הקטנוע על גב הדו"חות אותן אחזה באותה עת. בהמשך, לא ידוע מתי הועבר המספר מגב הדוחות לדו"ח הלבן, שכן, השוטרת העידה כי העתיקה את המספר כששיחזרה את הדו"ח (עמ' 4 שורה 17 לפרוטוקול). העברת המספר מגב פנקס הדו"חות לדו"ח הלבן היא ראיה טעונה הוכחה. אולם המאשימה לא עמדה בנטל. כיוון שגב הפנקס לא הובא לבית המשפט. בנוסף בית המשפט לא יודע כלל מתי ומה האופן להעברת המספר. בנסיבות אלו אני מוצא כי המאשימה לא עמדה בנטל. חיזוקים לכך אני מוצא בסתירה שבין רישום הצבע שנרשם כבהיר בדו"ח והתמונה של האופנוע ממנה עולה כי המדובר בצבע כהה.

לא מצאתי להתייחס להרשעה מכח בעלות, שכן המאשימה לא עמדה בנטל זיהוי הקטנוע עצמו.

סוף דבר, מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 45 יום מהיום.

מזכירות נא לשלוח את פס"ד לב"כ הצדדים ולבטל את הדיון הקבוע ביומני.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ב, 10 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: