מדינת ישראל נ' הבה

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המשיב, לפיה מתבקשת אני לאפשר למשיב לצאת לעבודה אצל מר ציון וקנין, קבלן בניין בעבודות אינסטלציה ובפיקוחו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פציעה ב נסיבות מחמירות, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המנהלים כנגדו.

בתאריך 19/3/10 ניתנה החלטה בעניינו של המשיב אשר הורתה על שחרורו בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא בפיקוח אנושי ואיזוק אלקטרוני.

החלטת השחרור בעניינו של המשיב נתנה נוכח כרסום ראייתי שנמצא וקביעה כי חסרונה של תשתית ראייתית מוצקה משליכה גם על שאלת המסוכנות, ולפיכך תוך שבית המשפט איזן בין חומרת העבירות המיוחסות למשיב לבין המצב הראייתי הבעייתי, הורה על שחרור בתנאים מוקפדים, הכוללים כאמור מעצר בית מלא בפיקוח אנושי ואיזוק אלקטרוני.

על החלטה זו של בית המשפט הוגש ערר של ביהמ"ש המחוזי מטעם הסנגוריה, שסברה כי נוכח הכרסום הראייתי לא היה מקום לקבוע תנאים מוקפדים הכוללים מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני.

הערר שהוגש נדחה, תוך שביהמ"ש המחוזי קובע כי התנאים שנקבעו הנם התנאים המינימאליים הראויים בנסיבותיו של המשיב והתיק.

בהמשך הוגשה כנגד המשיב בקשה לעיון חוזר מטעם התביעה, ולצדה כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית.

לאחר דיון שהתקיים בבקשה זו ביום 9/3/10, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב באותם תנאים בהם שוחרר בהחלטת בית המשפט מיום 27/12/09.

באותה החלטה קבעתי כי נמצאו בפני ראיות לכאורה להפרת תנאי שחרורו של המשיב ואולם נוכח השיהוי והאיחור בהגשת הבקשה על ידי המבקשת, הרי שאין מקום לקבלה בכל הנוגע למעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח.

באיזון שנעשה באותה עת ונוכח העובדה כי מצאתי כי המשיב הפר לכאורה תנאי שחרורו, הורתי על חילוט חלק מכספי ההפקדה והערבויות שנחתמו. כמו כן, הורתי על הפקדה נוספת וחתימת ערבות עצמית נוספת.

כיום, עותר ב"כ המשיב להקל בתנאי שחרורו של המשיב ולאפשר יציאתו לעבודה, כאשר אין בפיו טענה לשינוי נסיבות כלשהו ונסמך הוא אך ורק על חלוף הזמן, תוך שמצביע הוא על העובדה כי משפטו של המשיב אמור להארך עוד זמן רב, נוכח כפירתו במיוחס לו והעובדה כי התיק קבוע להקראה ראשונה ליום 13/6/10.

ב"כ המשיב שב ומפנה את בית המשפט לעובדה כי קיים כרסום ראייתי אשר מלכתחילה הביא לשחרורו של המשיב ולטעמו אותו כרסום צריך להוביל אף להקלה כיום בתנאים.

יאמר מיד כי החלטתו המקורית של בית המשפט איזנה בין עצמתה של התשתית הראייתית הלכאורית לבין שיקולים אחרים, לרבות חומרת העבירות המיוחסות למשיב.

איזון זה הוביל את בית המשפט למסקנה כי תרופתו של המשיב לעת הזו היא בחלופת מעצר תחת פיקוח אלקטרוני ובהשגחה אנושית.

החלטה זו של בית המשפט השלום אושרה בבית המשפט המחוזי.

בחלוף הזמן מסתבר כי המשיב אף הפר את תנאי שחרורו ובשל כך חולטו כספי הערבויות. על החלטה זו לא הוגש ערר מטעם ההגנה והיא עומדת בעינה, כך שלא ניתן לטעון היום לחלוף זמן והצדקת אמון מלאה של בית המשפט.

אך ביום 9/3/10 נדונה בקשה שעניניה הפרת תנאי שחרורו של המשיב. לטעמי, חלוף הזמן לא יכול להמדד תוך התעלמות מקיומו של דיון בתנאי השחרור של המשיב, גם אם הבקשה הוגשה על ידי התביעה בעטיין של הפרות נטענות.

הקלות בתנאי שחרור מבוססות, בראש ובראשונה, על מידת אמון שבית המשפט יכול לתת במשיב ולא מצאתי כי בנסיבות המקרה שבפני מדובר במשיב אשר ראוי היום לקבלת אמון נוסף של בית המשפט.