מדינת ישראל נ' דרעי שלו

החלטה

הנאשם מבקש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו מטעמי צדק.

השתלשלות העניינים

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, ברמה של 320 מק"ג.

בהקראה שנערכה ביום 17.6.10, בקשו ב"כ הצדדים דחיה לאור כמות האלכוהול. לפיכך, נדחתה ההקראה ליום 19.10.10.

בישיבת 19.10.10 כפר ב"כ הנאשם, בין היתר, באמינות המכשיר ובתוצאה וטען כי המכשיר לא כויל. בהתאם, נקבעה ישיבה לשמיעת הראיות ליום 18.1.11.

ביום 14.1.11 הגיש ב"כ הנאשם בקשה לדחיית מועד ההוכחות, וזאת משום שיש בדעתו לשוחח עם ב"כ התביעה ולנסות לסיים את התיק בהסדר טיעון, וזאת לאור כשלים ראייתיים שמצא בחומר הראיות. בנוסף בקש לטעון טענה מקדמית.

ישיבת ההוכחות בוטלה, ונקבעה תחתיה תזכורת בנוכחות הצדדים, בה יוכל ב"כ הנאשם להעלות את טענותיו.

בישיבת התזכורת בקש ב"כ הנאשם לטעון לבטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק. זאת, משום, שלטענתו, בתקופה שבין פרסום פסק הדין המקורי בפרשת עוזרי, ועד להפיכתו ע"י ביהמ"ש המחוזי (להלן: "תקופת הביניים"), "היו לא מעט זיכויים עם כמויות גדולות יותר", חלקם הסתמכו על פסק הדין בע"פ 6559-09, מפיה של כב' הש' ברקאי בבית המשפט המחוזי.

בסיפא של טענותיו, מציין הסניגור כי בתיק הנ"ל הורשע הנאשם, בסופו של יום, בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בהתאם לתקנה 26(2) לת"ת, והוסיף "אני חושב שהיה מן הראוי לעשות כך גם בתיק זה".

התובעת בקשה להגיב בכתב, ובתגובתה טענה כי בתקופת הביניים נאכפה עבירת הנהיגה בשכרות ע"י המשטרה רק בעבירות בהן הערך הנמדד היה 290 מק"ג ומעלה, באופן התואם את פסה"ד המקורי בפרשת עוזרי.

לטעמה, לאור הכמות הגבוהה המיוחסת לנאשם, גם בתקופת הביניים האכיפה נגדו היתה נמשכת.

בתשובת הנאשם לתגובת המאשימה, חוזר הסניגור, למעשה, על טענותיו.

דיון

ראשית, בקשת ההגנה איננה חד משמעית. מחד, מבקשת ההגנה ברישא של דבריה לבטל את כתב האישום ומאידך, בסיפא, להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. אתייחס להלן לשתי הבקשות.

באשר לבקשה לבטול כתב האישום מטעמים של צדק, הרי שהפקודה והתקנות קובעות כי שיכור הינו, בין היתר, מי שבגופו נמצא אלכוהול ברכוז הגבוה מ-240 מק"ג אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

פסה"ד המקורי בענין עוזרי קבע שולי בטחון, לאכיפה באמצעות מכשיר הינשוף.

יחד עם זאת, פסה"ד לא העלה את הרף התחתון שקבע המחוקק.

על כן, גם בתקופת הביניים, השאלה שנותרה היתה האם תצליח התביעה להוכיח את עובדות כתב האישום או שמא יצליח הנאשם לעורר ספק באשמתו, והכל לאור מכלול הראיות בכל תיק ותיק.

שאלה זו מתבררת אך ורק במהלך שמיעת הראיות.