מדינת ישראל נ' דרניקוב

החלטה

בסיום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשם כי "אין להשיב לאשמה" משני טעמים מרכזיים:

האחד, לא הוכח כלל כי השוטר הסביר לנאשם את "משמעות הסירוב" ליתן בדיקת נשיפה ובכל מקרה השוטר "ביקש" ולא "דרש" בדיקת נשיפה כמצוות המחוקק.

השני, גם אם הוכח לכאורה כי ניתן לנאשם הסבר בדבר "משמעות הסירוב", לא די בהסבר שניתן לנאשם בת/3 ס' 8:, מאחר והיה על השוטר להסביר לנאשם כי מדובר ב"חזקה חלוטה" שלא ניתנת לסתירה.

לאחר ששקלתי את טענות הנאשם הגעתי למסקנה כי דינן להדחות.

בשלב זה אין צורך בהוכחת יסודות העבירה מעבר לכל ספק סביר ואף ברמה לכאורית ודי בקיומו של בסיס ראייתי דל כדי לדחות טענת "אין להשיב לאשמה".

מהעדויות ששמעתי והמוצגים שהוגשו עד עתה, הוכח מעבר לנדרש בשלב זה, כי ניתן לנאשם ההסבר המפורט בת/3 ס' 8. אשר לטענת הנאשם לפיה "התבקש" ולא "נדרש" הרי שהמלל בת/3 ס' 8 מלמד על "דרישה" ולא על "בקשה": "נהג ...המסרב לדרישת שוטר לתת דגימת נשיפה לבדיקה, רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות...". עורך הדו"ח רס"מ עוזי סלע העיד כי הקריא לנאשם את הסעיף הנוגע למשמעות הסירוב (עמ' 14 ש' 19-18 לפרוטוקול). עוד עולה מעדותו של רס"מ סלע כי "דרש" ולא "ביקש": "...אני דורש ממנו לתת מכשיר ינשוף" (עמ' 14 ש' 28-21 לפרוטוקול).

למעלה מן הנדרש אציין, כי גם אם הנאשם "התבקש" לתת דגימה נשיפה ובהמשך הוסברה מהות הסירוב, די בכך כדי לבסס את יסודות העבירה.

אשר לטענת הנאשם לפיה היה על השוטרים להסביר לו כי "סירוב" לביצוע הבדיקה מהווה "חזקה חלוטה" להבדיל מ"חזקה שבעובדה" או מ"חזקה שבחוק", אני סבור כי הסבר שכזה אינו נדרש ודי בהסבר שניתן לנאשם כמצוטט לעיל. האזהרה על משמעות הסירוב אינה הרצאה בדיני ראיות והשוטר אינו מחויב להסביר לנאשם כי החזקה שנקבעה בסעיף 64 ד (א) לפקודת התעבורה הינה "חזקה חלוטה" שאינה ניתנת לסתירה (ראה בהקשר זה עפ"ת 34258-03-11 אלי שלי נ' מדינת ישראל (מחוזי ת"א – 20.7.11).

הנאשם ישיב לאשמה.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ב, 03 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: