מדינת ישראל נ' דרוקר

הכרעת דין

הנאשמת זכאית מחמת הספק.

נגד הנאשמת נרשמה הודעת תשלום קנס שעניינה אי מתן זכות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה, בניגוד לתקנה 67 לתקנות התעבורה.

במסגרת פרשת התביעה העידה עורכת הדוח, גברת דהן שמרית, כי צפתה בנאשמת כשהיא חולפת על פני מעבר חצייה מבלי לתת זכות קדימה להולכת רגל שחצתה אותה עת במעבר חצייה והייתה בפס השני. הנאשמת טענה מנגד כי לא היה איש על מעבר החצייה. עדת התביעה נשאלה מי הייתה שותפתה לאכיפה באותו יום ועל כך השיבה "לא זוכרת. יכול להיות שהייתה שותפה" [ עמ. 2 שו' 12].

במסגרת פרשת ההגנה העידה הנאשמת. הנאשמת עמדה על טענתה כי לא קיפחה את זכותו של איש וכי במועד בו חלפה על פני מעבר החצייה לא היה איש על גבי מעבר החצייה. הנאשמת לא הכחישה כי אמרה לעורכת הדוח "לוותר לה" עם זאת הסבירה כי אמרה זאת על מנת שלא לסיים את הפרשה ברחוב אלא להגיע אל בימ"ש.

דיון והכרעה

כאמור, לטעמי יש להורות על זיכויה של הנאשמת מחמת הספק. עדת התביעה נשאלה אם הייתה לה שוטרת שותפה במשמרת והשיבה כי אינה זוכרת ו"יכול להיות שהייתה לי שותפה".

קיומה של שותפה- שייתכן והייתה גם עדה לעבירה – שדבר קיומה לא נרשם בהודעת תשלום הקנס הוא פגם מהותי שיש בו לטעמי כדי להוביל לזיכוי הנאשמת מחמת הספק. כבר נפסק כי " כלל הוא, לדעתי, שכל שוטר שהוא עד לעברה חייב לתעד אותה. תרצה התביעה – תצרף אותו כעד תביעה; לא תרצה – לא תצרף אותו. אך הוא חייב לרשום דוח, ולו דוח האומר שלא ראה דבר. העובדה ששני שוטרים עדים לביצוע עברה ורק אחד רושם דוח, לעולם יש בה פגיעה מהותית ביכולתו של נאשם להתגונן. (עפ"ת (ת"א) 43875-12-10 ירון שקופ נ' מדינת ישראל ( לא פורסם)).

כך ככלל וכך גם במקרה שלפנינו. האפשרות – אותה לא שללה עדת התביעה בעדותה – לפיה הייתה שוטרת נוספת שייתכן והייתה עדה למתרחש אך כלל לא נזכרה בהודעת תשלום הקנס וממילא לא הובאה לעדות יש בה כדי לפגוע באפשרותה של הנאשמת להתגונן בפני האישום. מטעם זה, מצאתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ד , 15 ינואר 2014, במעמד הצדדים

חתימה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: