מדינת ישראל נ' דרוקר

פסק דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 378 + 381(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין] בכך שביום 24.9.09 דחף הנאשם את המתלונן – פקח של המחלקה הוטרינרית – בכתפו, כשקדם לכך אירוע עם כלבתו אשר הסתובבה ללא רצועה וללא מחסום.

2.במסגרת ההסדר הוסכם, כי הנאשם יישלח לקבלת תסקיר מבחן אשר יבחן לבקשת ההגנה את שאלת ביטול ההרשעה, כשהמאשימה הצהירה עמדתה להותרת ההרשעה על כנה. ייאמר כבר, כי המלצת שירות המבחן היא לבטל את הרשעתו בדין ולהטיל עליו של"צ בהיקף של 140 שעות.

3.ב"כ המאשימה תיארה את רצף האירוע, והדגישה, כי פגיעה בעובד ציבור כמוה כפגיעה בשלטון החוק ובמדינה. בנסיבות אלו, יש להגן על עובדי ציבור אשר ממלאים את עבודתם על-פי חוק, ועל-פי הפרמטרים של הלכת כתב, עומדת המדינה על הרשעת נאשם בדין כשמדובר בפגיעה בשוטרים ובעובדי ציבור, גם לאור עמדת המחוקק אשר יצר הוראות חוק ספציפיות ומיוחדות למקרים אלו. ב"כ המאשימה הסכימה, כי עולה מהתסקיר שהמדובר באדם נורמטיבי, אך עולה בעייתיות בהתמודדות של הנאשם עם העבירה אותה ביצע ובנוסף, לטעמה, לא הוכח נזק קונקרטי המצדיק ביטול ההרשעה. על כן, עותרת היא להותרת ההרשעה על כנה ולהשתת עונש של מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן ושל"צ.

4.הסניגור ביקשה להדגיש, כי המדובר באירוע חריג בחייו של הנאשם, שהינו אזרח נורמטיבי ותורם למדינה. לטענתה, המגע עם מערכת אכיפת החוק ועם בית-המשפט העמידו לו גבול ברור והוא הפנים את חומרת מעשיו. הסניגורית ביססה את האמור בתסקיר בדבר הנזק שייגרם לנאשם מעצם ההרשעה, ובסופו של יום עותרת היא לאמץ את המלצת שירות המבחן כשהנאשם הציע בנוסף לפצות את המתלונן – למרות שמיד לאחר האירוע העביר את התנצלותו.

5.בדברו לבית-המשפט, התנצל הנאשם על מעשיו ומסר כי אכן הרשעה תפגע באופן ממשי בעבודתו.

6.מהתסקיר שהוגש לעיוני אכן עולה תמונה של אדם נורמטיבי, בעל משפחה, אדם עם יכולות גבוהות, אשר עובד משנת 1998 בחברה לייעוץ בתחום האסטרטגיה העסקית. הנאשם הסביר את הרקע לביצוע העבירה - כשהוא ומשפחתו גידלו כלבה שהיתה עימם שנים רבות, לא נהגו לקשור אותה, ולפיכך לעיתים עבר פקח שלכד אותה ונטל אותה למכלאה, כשבכל פעם היה נראה שמצבה הבריאותי החמיר. ביום האירוע ציין כי התסכול והכעס על כל הפעמים הקודמות שכלבתו נלקחה יצא משליטה ולכן נהג בתוקפנות כלפי הפקח. מיד לאחר האירוע חש בושה על התנהגותו וציין, כי אשתו יצרה קשר טלפוני עם הפקח ומסרה את התנצלותו. עוד מסר, כי מאז האירוע ולאחר מות כלבתו, איננו מגדל כלב נוסף על-מנת להימנע ממצב של עימות עם רשויות החוק.

קצינת המבחן התרשמה כי אכן, העבירה הינה חריגה ביותר, קיצונית להתנהגותו ונבעה מתחושה של חוסר אונים אל מול החוק בתחום זה. כן ציינה, כי להערכתה, עצם ההליך המשפטי היווה עבורו גבול ברור ומשמעותי עבורו.

לענין ההרשעה בדין מציינת קצינת המבחן, כי הוצג בפניה מסמך עדכני לפיו החברה בה עובד הנאשם מוכרת כספק משרד הבטחון בתחום הייעוץ, והיא ממליצה לבטל הרשעתו בדין בכדי לא לפגוע בהמשך העסקתו במקום עבודתו העובד עם גופים ציבוריים, ממשלתיים ומטעם משרד הבטחון.

על כן, ממליצה היא על סיום ההליך ללא הרשעה תוך הטלת ענישה חינוכית של של"צ בהיקף של 140 שעות.

7.הצדק עם ב"כ המאשימה, כי אכן, מקום בו הוכחה אשמתו של נאשם, יש להורות ברגיל על הרשעתו בדין, שכן, הכלל הוא שהאינטרס הציבורי גובר על פני אינטרס הנאשם, והימנעות מהרשעה תיעשה רק במקרים חריגים ונדירים ועל-פי כללים שהותוו בפסיקת בית-המשפט העליון (ראו, למשל: ע"פ 2083/96, כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997) [להלן: הלכת כתב]; ר"ע 432/85, רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין-עליון 85(3) 737 (1995)).

כללים אלו מסמיכים את בית-המשפט לעשות שימוש בסמכות זו רק באותם מקרים יוצאי דופן, בהם שוכנע, שמדובר בכשלון חד-פעמי של הנאשם שאיננו מאפיין אותו בדרך כלל, בנסיבות בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, וכאשר הנסיבות הן כאלה שאין זה ראוי להטביע באותו נאשם כתם של פליליות שעלול לגרום לו נזק רב בעתיד, נזק שאיננו שקול כנגד הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מאי-הרשעת הנאשם.

8.לטעמי, עניינו של הנאשם הינו אחד מאותם חריגים, המאפשרים סיום ההליך בעניינו ללא כתם של הרשעה. וייאמר, אין הצדקה להתנהגותו התוקפנית כלפי הפקח, שאך מילא את תפקידו על-פי חוק באותו בקר. עם זאת, עובדות כתב-האישום שתוקן לקולא משקפות כי האלימות שננקטה כלפי הפקח לא מצויה ברף החומרה הגבוה – אלא הסתכמה בדחיפה בכתף. על כן, עוצמת האלימות מאפשרת להחריג את עניינו של הנאשם מבחינת האינטרס הציבורי.

10.לכך יש להוסיף את נתוניו של העושה – הנאשם שבפניי. כאמור, עולה תמונה של אדם המנהל אורח חיים יציב, תורם למדינה, בעל משפחה, עם רקע תעסוקתי מרשים. מהתסקיר עולה בבירור, כי המדובר בהתנהגות חריגה לנוף חייו, כאשר ייגרם לו נזק של ממש, בכל הקשור להמשך תעסוקתו בחברה בה הוא עובד מזה 14 שנה, במידה והרשעה תיוותר על כנה. שוכנעתי, כי לא עולה צורך בהרתעה נוספת, באשר עצם קיום ההליך המשפטי, לצד המגע עם המשטרה ושירות המבחן, העמידו לנאשם גבול ברור.

11.לכן, בשים לב לכך שהמדובר באדם שזוהי לו הסתבכותו היחידה בפלילים, בהתחשב בהודאתו במיוחס לו בכתב אישום שתוקן לקולא, חרטתו והבושה שחש על מעשיו, אורח חייו היציב, לאור האמור בתסקיר שירות המבחן מיום 11.1.12, ולאחר ששוכנעתי כי ייגרם לנאשם נזק ממשי מעצם ההרשעה, אני מחליטה לבטל את הרשעתו בדין לפי סעיף 192א לחסד"פ ומותירה על כנה את הקביעה כי ביצע עבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 378 + 381(ב) לחוק העונשין.

נתונים אלו הם המביאים לכך שבנוסף, ניתן יהיה להסתפק בהטלת ענישה חינוכית קונקרטית כפי שהמליצה קצינת המבחן, תוך תרומה לקהילה, אם כי ראוי להגדיל במעט את מכסת השעות המומלצת.

12.אשר על כן, אני מטילה על הנאשם שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, כאשר מאשרת תוכנית השל"צ במתנ"ס בנתניה. הנאשם ישלים את ביצוע העבודות בתוך שנה מהיום.

הוסבר לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי השל"צ, ניתן יהיה להחזירו לביהמ"ש, להרשיעו ולהוסיף על עונשו.

המזכירות תשלח העתק גזר-הדין לשירות המבחן.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.