מדינת ישראל נ' דראי (עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המכיל שני אישומים שונים. על-פי האמור באישום הראשון, ביום 24.1.12, בהיותו בביתו, מסר המשיב ללנגה יעקב סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל שאינו ידוע למאשימה, והתיר ללנגה לעשן הסם בביתו. כמו כן, המשיב החזיק כלי לעישון סם וכן כדור של אקדח 9 מ"מ בלא היתר כדין. על-פי האמור בסע' 5 לכתב האישום, החזיק המשיב באותה עת סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 1.6 גר' שלא לצריכתו העצמית. בגין מעשים אלו מיוחסות למשיב עבירות של החזקת סם, סחר בסם, החזקת כלי עישון ועבירות בנשק.

לפי האמור באישום השני, ביום 9.1.12 מסר המשיב לזיו פריאנטה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל שאינו ידוע למאשימה, וזאת בתמורה לקופסת סיגריות. המשיב התיר לזיו לעשן את הסמים בביתו, החזיק כלי לעישון והחזיק באותו מעמד סם מסוכן מסוג חשיש שלא לצריכה עצמית, במשקל של 10.7 גר'.

במהלך הדיון שנערך בפניי, הסכימה באת-כוח המשיב לכך שישנן ראיות להחזקת סם לצריכה עצמית, כאשר ביחס לאישום הראשון, לכל היותר המדובר באספקה. בצד דברים אלו פירטה באריכות באת-כוח המשיב מה שלדעתה יש בו כדי להביא לכך שבית משפט יפסול, במסגרת התיק העיקרי, את הראיות – היינו הסמים, נתון שיש בו כדי להשליך כבר עתה על הליך המעצר.

לדברי באת-כוח המשיב, ובהתייחס לאישום השני, מיום 9.2.12, לא היה לשוטר כל יסוד סביר, לחשוד במשיב, וכך גם החיפוש שנערך עליו נעשה שלא כדין. עוד זו מפנה כי לא ברור מהן הראיות עליהן מבקשת המדינה לבסס את אספקת הסם לאותו זיו פריאנטה, כאשר המשיב מכחיש שזה היה בביתו, וכך גם זיו בעצמו מאשר זאת.

טענה דומה מעלה באת-כוח המשיב לגבי האישום הראשון, כאשר לדבריה, לא היה כל ביסוס משפטי לכך שהשוטר ליאור אוקנין יעמוד ליד פתח ביתו של המשיב, ובהמשך, ייכנס לדירה ללא צו חיפוש. לדבריה, אין רבותא בכך שמחלון ביתו של המשיב יצא עשן, ובאותה מידה ניתן היה לסבור כי מדובר בעשן סיגריה או פייפ, ובוודאי שלא לחשוד שמדובר בסם. התנהלות זו של השוטר ובילוש אחריו מגיעים לכדי הטרדה של ממש.

לגופם של דברים, המדובר לדברי באת-כוח המשיב באישום אשר מצוי ברף נמוך ביותר של עבירות כגון דא. כך גם הכמות באישום הראשון הינה מינורית, כאשר קניית הסיגריות אינה כחלק מסחר אלא כ"התנהלות טבעית", בשעה ששניים נמצאים יחדיו ומבקשים לעשן את הסם האמור. החלופה המוצעת הינה בדמות אחותו של המשיב ואמו.

ב"כ המבקשת סבור כי אין כל קושי ראייתי, שכן המשיב מודה בשני האישומים המיוחסים לו. כך גם הודה כאשר נתפס על-ידי צוותי הבילוש בשטח, והזמין אותם אל ביתו, וכי הראיות הנוגעות לאספקת הסם לזיו פריאנטה מבוססות על הודאתו של זיו אשר מודה כי המשיב הזמין אותו לעשן וכי בעת שהגיע לביתו של המשיב הסם כבר היה שם.

אשר לעילת המעצר, הרי עבירה של אספקת סם הינה שוות ערך לעבירה של סחר ואין להקל בה ראש. כך לגבי החיפוש הבלתי חוקי, לדבריו, היה לשוטרים חשד סביר כי המשיב מעורב בפעילות פלילית ועל כן פעלו על פי חוק. אשר לחלופה – זו מחזירה את המשיב לסביבתו הטבעית, וכי גם במסגרת חלופה זו ניתן להמשיך לבצע עבירות מסוג אלו שמיוחסות למשיב.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על חומר החקירה, אתחיל ואומר כי ככל שהדבר נוגע לקיומן של ראיות לכאורה, הנני לקבוע כי אלו קיימות, וללא חולשה. כאמור, גם באת-כוח המשיב לא חלקה על רוב רובן של העובדות המצוינות בכתב האישום שכן בשני האישומים המשיב מודה שהסמים שלו, שהתיר לאחרים לעשן. עיקר המחלוקת, אם בכלל הייתה האם ניתנה תמורה בדמות חפיסת סיגריות או 20 ₪. בצד הסכמה זו כאמור, הטילה ב"כ המשיב את עיקר טיעוניה על עצם אי חוקיות פעולות המשטרה.

ביחס לטענה עקרונית זו אקדים ואציין כי כידוע, אין בית משפט בשלב המעצר נדרש לשאלה של קבילות ומשקל הראיות, וטענות מסוג אלו במובהק דינן להתברר במסגרת התיק העיקרי. כך לשם דוגמא, ראה דברי בית משפט בבש"פ 9745/11 נימר בואב נ' מדינת ישראל.

זאת ועוד ומעבר לנדרש אציין כי בשים לב לכך שגם לאחר ערעור פלילי 5121/98 בעניין יששכרוב, לא נתקבלה דוקטרינת "פירות העץ המורעל". הרי שגם אם בית משפט ימצא כי השוטרים פעלו שלא כדין, ספק אם יהיה בכך כדי להביא לפסילתן של הראיות שנתפסו כתוצאה מפעילות השוטרים. ביחס לכך, ראה בין היתר ע"פ 70490/08 מדינת ישראל נ' רועי קסר, בו בית המשפט המחוזי – כב' השופטת ברלינר – יוצאת מנקודת הנחה כי החיפוש על גופו של הנאשם היה שלא כדין, ובכל זאת מקבלת את תפיסתה של הסכין על גופו של הנאשם, כראיה קבילה.

בדומה, ראה: ע"פ 70652/08 זרקא רונן נ' מדינת ישראל, אשר בו בית המשפט המחוזי מתייחס לשאלה האם החיפוש ברכב היה שלא כדין, וקובע כי בהינתן שגם לאחר הלכת יששכרוב לא נתקבלה דוקטרינת "פירות העץ המורעל" ניתן לקבל את הסכין כראיה לחובת הנאשם, ומכאן – מרשיע את הנאשם בגין החזקת סכין שלא כדין. התייחסות דומה ישנה כאמור בבש"פ נימר בואב: "אשר לטענות העורר לעניין אי חוקיות החיפוש, בשים לב לכך שדוקטרינת פירות העץ המורעל נדחתה בשיטת משפטנו, ספק רב אם אי חוקיות הנטען תביא לפסילת הראיות, ולכן – אין בכך לפגוע בסיכוי להרשעת העורר".

לאור כל האמור, הרי שלא מצאתי בדברי ב"כ המבקשת ככאלו שיש בהם כדי לפגוע בעוצמת הראיות לכאורה.

בצד קביעה זו אציין כי כתב האישום מנוסח באופן שאינו תואם את הראיות וכפי הנראה, עקב טעות יוחסה העברת קופסת הסיגריות לזיו פריינטה מהאישום הראשון בעוד שעניין זה נוגע כלל ליעקב לנגה, וכי צודקת ב"כ המבקש כי לא ברור כיצד החלה בחקירה בעניינו של זיו פריינטה.

אשר לעילת המעצר, אכן משנקבע קיומן של ראיות לכאורה – קמה עילת מעצר סטטוטורית. יחד עם זאת, תיאמר האמת, כי בית המשפט רואה בתכלית שוני את האופן שבו יש לבחון את עניינו של המשיב, מול האופן שבו מציגה המבקשת אותם. ביחס לכך, בכל הכבוד, נדמה כי לא ניתן להתייחס לכל עבירת סם באופן דומה, ולטעון את אותם טיעונים שנטענים ביחס לסוחרי סמים קטלניים ובמשקלים גדולים, כפי שנטען גם ביחס למקרה שבפניי. גישה שכזאת, בכל הכבוד, מחטיאה עד מאוד את כוונת המחוקק בדבר התייחסות אינדיבידואלית לכל מקרה ומקרה.

אכן מבחינה "משפטית טהורה" מעשיו של המשיב מקימים את יסודות העבירות המיוחסים לו אולם הלכה למעשה, ומבלי להמעיט כהוא זה מחומרת המעשים המיוחסים למשיב, הרי התמונה העולה למקרא חומר הראיות דומה יותר לעישון חברתי בין מכרים, כאשר שני המכרים האחרים שמעשנים, על פי האמור בכתב האישום, אינם משלמים כל תמורה אלא "תורמים את חלקם" בחפיסת סיגריות או 20 ₪ (אשר המבקשת לא ראתה לנכון להאשים בכך). שימת לב כי העברת החשיש נעשית אגב עישונו כסיגריה, לא "כחומר גלם" ולא בקרן רחוב אלא אגב עישונו בדירה.

נזכיר כי מדובר בסם מסוג חשיש, המשיב עצמו הינו אדם ללא עבר פלילי (למעט עריקות מהצבא), סובל מבעיות נפשיות, והכמויות שנתפסו בדירה הינן מתחת לחזקה הקבועה בחוק באופן מובהק. כל אלו מובילים למסקנה כי בעניינו של משיב זה, יש מקול לשקול בחיוב שחרור לחלופה.

בצד דברים אלו, בית המשפט התרשם לחיוב מן המפקחות המוצעות אשר התייצבו לכל הדיונים בעניינו, מודעות לשימוש שעושה המשיב בחשיש ומעוניינות לסייע לו בצד גינוי אורחות חייו. אכן יש אפשרות להמשיך לסחור בסם גם בשעה שמשיב ספון במעצר בית אולם כפי שתואר לעיל, עניינו של משיב זה שונה תכלית שוני מאותו סוחר סמים קלאסי אשר מציע מרכולתו באמצעות הטלפון לכל דורש.

בשים לב לאמור לעיל, הנני מורה על שיחרור של המשיב בתנאים הבאים :