מדינת ישראל נ' דעוס(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצר עד לתום ההליכים כנגד המשיב.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו, בתאריך 03.11.11 נהג המשיב ברכב. כשהוא במצב שיכרות עקב שימוש בסמים,כמו כן נהג המשיב בפסילה. המשיב נפסל למשך 36 חודשים בבית המשפט השלום לתעבורה באשקלון, ביום 08.03.11. בנוסף נפסל המשיב למשך 36 חודשים בבית המשפט השלום בפ"ת ביום, 18.07.11. המשיב נהג ללא רישיון נהיגה תקף שפקע בשנת 2006 וכן ללא ביטוח.

ב"כ המשיב טען לכרסום בראיות בשאלת הידיעה בנהיגה בזמן פסילה. איני סבור כי קיים כרסום בשאלת הידיעה, זאת כיוון שבדיון ביום 18.07.11 בבית המשפט בפ"ת המשיב נכח. גם לגבי הפסילה מבית המשפט באשקלון יש ראיות שכן בתיק החקירה קיימת הודעה על תפיסת רישיון נהיגה עליה חתום המשיב. מעבר לכך בדיון שהתקיים בנכוחות המשיב בבית המשפט בפ"ת מציין ב"כ המשיב כי המשיב פסול לשבע שנים בתיקים שונים ועל כך אמר המשיב בפיו שלו "אני באמת לוקח אחריות של בצוע העבירה ומתחרט. כל המשפטים האלה והשטויות האלה לא היו בפניי, אני מקווה שזה לא ימשיך להיות מכשול, אני מנסה לשקם את החיים. זה כמו בפרסומת "רציתי לדפוק את הראש, ודפקתי את החיים" עברי מפריע לי בהתקדמות, אני מאד משתדל ואני מקווה להצליח. אני דוגל "כל עוד נמשיך לנסות לא נכשל".

לאור דברים אלו, מהם עולה כי המשיב לקח אחריות הבין את העובדה כי הוא פסול לזמן ממושך קיימות ראיות להוכחת נהיגה בזמן פסילה.

לגבי שאלת העילה הרי שב"כ המשיב לא כפר בקיום עילה אציין רק כי מדובר בעברות החמורות בפקודת התעבורה הן של נהיגה בפסילה והן בעברה של נהיגה בשכרות. כנגד המשיב מע"ת בר הפעלה של 7 חודשים. דבר שלא מנע מהמשיב לבצע את העברה לכאורה המיוחסת לו. המשיב הוציא רשיון נהיגה בשנת 83 ולחובתו 42 הרשעות קודמות כאשר בעברה המיוחסת לו בכתב האישום למשיב הרשעה קודמת זהה מ- 18.07.11. מאז 2006 עת פקע רישיונו של המשיב לחובתו 6 הרשעות בעברה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וסה"כ 12 הרשעות.

למשיב עבר פלילי, עשר הרשעות קודמות פליליות, האחרונה שבהם מיום 25.10.2010 בעברת רכוש.

ב"כ המשיב הפנה את בית המשפט לפסיקה לפיה בית המשפט לא יטה לעצור עד לתום ההליכים בעבירות תעבורה. מסכים אני עם ב"כ המשיב כי יש לבחון חלופת מעצר, כאשר נטית הלב כאשר יש אפשרות לשחרר לחלופת מעצר בית, בית המשפט יעדיף לעשות כן. אולם, כאשר בית המשפט בוחן חלפות מעצר, הרי שהוא גם בודק את התנהלות המשיב והאמון שניתן לתת במשיב.

התנהלות המשיב בתיק.

בתאריך 07.11.11 הוגש כתב אישום ובקשת מעצר. המשיב לא התייצב לבית המשפט אף שהודע לו על מועד הדיון (קיים בתיק אישור מסירה חתום). הדיון נדחה ליום 10.11.11.

ביום 10.11.11. המאשימה הודיעה לבית המשפט כי ניידת משטרה יצאה לבצע את צו ההבאה שהוצא כנגד המשיב. על פי הכתובת שמסר בחקירתו. אולם במקום המשיב אינו גר על פי דברי השכנות במקום. שוטר שביצע את הצוו הגיע לבית הורי המשיב שטענו שאין להם קשר עם המשיב מזה 7 שנים. הדיון נדחה ליום 20.12.10.

בתאריך 16.11.11 אותר המשיב והוא הובא לבית המשפט. באותו דיון טען המשיב כי הא ידע על הדיון, אך הגיע לבית המשפט בוויצמן שם נאמר לו שהדיון בשוקן. כיוון שהוא אינו מכיר את האזור הוא לא הופיע לדיון.

באותו מועד הובהר למשיב כי עד לדיון בבקשת המעצר על המשיב לשהות במעצר בית מלא.

לדיון ביום 20.12.11 הובא המשיב כשהוא עצור בתיק אחר וזאת לאחר שביצע עברה אחרת לכאורה.

התנהגותו של המשיב אינה מאפשרת לתת בו אמון לצורך שיחרורו ממעצר.

ראשית, טענותיו היפות בטיעונים לעונש בבית המשפט בפ"ת לגבי רצונו להשתקם ביום 18.07.11 אין להן כיסוי, שכן כבר ביום 03.11.11 ביצע עברות זהות לעברות בהן הורשע בפ"ת הן נהיגה בפסילה, שכרות, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וכן ביטוח. מדובר בחלוף זמן קצר ביותר, כאשר הוטל עליו מע"ת שלא הרתיע אותו מלבצע את העברות.

שנית, המשיב ביצע עברה אחרת שעה שהיה במעצר בית. הוגש כנגדו כתב אישום לבית המשפט השלום ברחובות, שם גם הוגשה בקשת מעצר. העובדה כי המשיב מבצע עברות לכאורה תוך תקופת מעצר הבית מעידה כי לא ניתן לסמוך על המשיב. מעבר לכך כיוון שלא הוגש כתב האישום שהוגש בבית המשפט ברחובות לבית המשפט. בית המשפט אינו יודע האם כרוכה בכך הפרת הוראה חוקית. שאם כן הרי שמדובר בהפרה בוטה של החלטת בית המשפט.

שלישית, אי התייצבות המשיב בבית המשפט ומתן כתובות בהן הוא אינו שוהה, מציגה לבית המשפט תמונה של חוסר רצינות והעדר אפשרות לסמוך על המשיב כמי שיכבד צו של בית המשפט.

לאור כל האמור מצאתי לעצור את המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ב, 03 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.