מדינת ישראל נ' דעאסן

החלטה

אין חולק, כי המשיב הוצא מן הקהילה הטיפולית בדרך ביום 1/9/10, על פי הנטען בהודעת שירות המבחן "על רקע מעורבותו במקרה של אלימות הנוגד את חוקי וכללי הקהילה".

יש להצר על כך שהחלטת שירות המבחן לא הועברה במישרין גם לידי הפרקליטות וכי הקהילה הטיפולית נטלה לעצמה חירות לשחרר את המשיב מבלי שווידאה כי רשויות האכיפה יודעות על החלטתה זו.

ביום 6/9/10 התייצב המשיב בבית משפט זה, בפני כב' השופט כרמל לדיון בתיק העיקרי ועל פי מה שנרשם מפיו נאמר, "אני שוהה כיום בגמילה בכפר מראר, במרכז גמילה בשם "הדרך". לא הופעתי לדיון הקודם כיוון שלא אפשרו לי לצאת מהמוסד. מכאן שלכאורה המשיב לא אמר אמת לבית המשפט משום שבאותה עת כבר לא שהה בהקהילה הטיפולית. השאלה הניצבת לפני, היא האם יש להורות לאור האמור על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, או למצער למעצר עד למתן החלטה אחרת, עד שיתקבל תסקיר משלים של שירות המבחן, או שיש לשחררו למעצר בית לבית הוריו, כבקשת הסנגור ולאפשר בדיקה של חלופת גמילה אחרת במהלך אותה תקופה.

יוער, כי לטענת הסנגור האירוע נשוא הודעת שירות המבחן מיום 2/9/10, קרה משום שהמשיב השליך אבן לעבר עז מחוץ לגדר מרכז הגמילה והאבן פגעה בטעות בחברו. השניים לא דיווחו על האירוע לאחראים בקהילה הטיפולית אשר הבחינו בסימני הפציעה על גופו של החבר ומן הסיבה שלא נמסרה על ידם הודעה, הוצא המשיב מן הקהילה.

הרכב בית המשפט שהחליט על שחרורו של המשיב לחלופת גמילה, (כב' השופטת אפעל גבאי), בהחלטה מיום 8/7/10 ציין, כי התלבט לא מעט בדבר האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר במסגרת קהילה טיפולית, זאת על רקע הפסיקה הקובעת כי העיתוי המתאים לתהליך גמילה הוא בשלב סיומו של המשפט ורק במקרים יוצאי דופן על בית המשפט לסטות מכלל זה ולהפנות את המשיב להליך שיקומו כבר בתחילת ההליך השיקומי בעניינו. בסופו של דבר החליטה כב' השופטת א' גבאי כי יש לתת למשיב הזדמנות לעבור תהליך שיקום במסגרת הקהילה הטיפולית. זאת בתקווה כי באופן זה יתגבר המשיב על התמכרותו לאלכוהול המצויה בבסיס העבירות שהוא מבצע. החלטה זו התבסס בין היתר על המלצת שירות המבחן שנתן דעתו לפוטנציאל ההצלחה של תהליך השיקום, לעובדה שהמשיב הוא אדם צעיר, בן 23 שבעברו הרשעה אחת בעבירות של ניסיון פריצה לרכב וחבלה במזיד, העובדה שהמשיב טרם קיבל הזדמנות לעבור הליך של גמילה מאלכוהול, התגייסותו של משפחת המשיב והמוטיבציה של המשיב עצמו, היות המשיב נתון במעצר במשך חודשיים עד למועד שחרור לקהילה הטיפולית והתקווה שחווית המעצר תשפיע עליו גם בהיבט של החשש מהישנות ביצוע העבירות וכן העובדה שהחלופה המוצעת היא חלופה סגורה הכוללת אפשרות פיקוח על המשיב 24 שעות ביממה. בית המשפט הדגיש כי על אף שהתכנית הטיפולית במרכז הדרך כוללת אפשרות של יציאה כחלק מתכנית הטיפולית, אין מקום לאפשר את יציאתו של המשיב מחוץ לכותלי הקהילה הטיפולית. כאמור גם ברמה העקרונית, וגם לנוכח העבירות החמורות ביותר שבהם מואשם המשיב ואשר אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה לגביהן, שעיקרן נהיגה פראית ומסוכנות בשכרות מתוך ניסיון להימלט ממעצר, הכלל הוא ששחרור לחלופת גמילה הינו בגדר חריג.

המשיב לא ניצל ,לכאורה, את ההזדמנות שניתנה לו בהפרו את כללי הקהילה הטיפולית. בעניין זה אין בית המשפט יושב כערכאת ערר על החלטות הקהילה ויש להניח כי החלטתה נעשתה תוך הפעלת שיקול דעת. חמור מכך בעיני היא העובדה שהנאשם שיקר לבית המשפט בישיבה מיום 6/9/10 כאשר הצהיר בפני בית המשפט. שהוא שוהה במרכז הגמילה בכפר מראר, שעה שבאותה עת שהה בבית הוריו בירושלים לפחות ארבעה ימים.

יסוד האמון בנאשם המבקש להשתחרר לחלופת מעצר הוא יסוד מרכזי בהחלטה לשחרר נאשם לחלופה כזאת. כאשר אמון זה מתערער וכנגדו ניצב הסיכון לשלום הציבור וביטחונו הטמון בהתנהגותו הלכאורית של הנאשם, נשמט היסוד מתחת לאפשרות לאשר חלופה כזו. לאור האמור, אני מורה על קבלת הבקשה ועל מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

במידה והמשיב יוכל להציג חלופת גמילה אחרת, יהיה הדבר עילה להגשת בקשה לעיון חוזר ויש להניח ששירות המבחן יבחן אז את היתכנותה של אותה חלופה ואת יכולתה להפיג את מסוכנותו המוכחת של המשיב.

בכפוף לאמור לעיל, המשיב ייעצר עד תום ההליכים.

ניתנה והודעה היום כ"ט אלול תש"ע, 08/09/2010 במעמד הנוכחים.

משה יועד הכהן, שופט

החלטה

הכללים לעיכוב ביצוע החלטה בענייני שחרור ומעצר קבועים בסעיף 55 לחוק סדר הדין הפלילי, סמכויות אכיפה מעצרים, תשנ"ו – 1996. על פי כלל זה הרשות לבית המשפט היא לעכב את ביצוע שחרורו של אדם לתקופה שיקצוב ושלא תעלה על תקופה של 48 בעת מתן ההחלטה וזאת ע"מ לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה או לתובע להגיש ערר לערכאה המוסמכת לכך. אין סעיף מקביל המאפשר לעצור לבקש את עיכוב ביצוע מעצרו עד להחלטה של ערכאת הערר. אמנם סעיף 5 לחוק קובע כי תחילת מעצרו של אדם במעצר על פי צו שופט שניתן בנוכחותו, היא בעת מתן הצו אלא אם כן קבע השופט מועד אחר. אולם, לטעמי ההסדרים שבסימן ו' לחוק המעצרים הם הסדרים ספציפיים הגוברים על ההוראה הכללית. מכל מקום, גם אם ייטען שקיימת סמכות כזו, הרי זו אינה רלוונטית במקרה שלפנינו, שכן המשיב איננו שוהה בערובה בתנאי מעצר בית, אלא שהה על דעת עצמו במעצר בית שקבע לעצמו לאחר שהועזב מן הקהילה הטיפולית וזאת מבלי שפנה לבית המשפט והודיע בעצמו על כך שהוצא מן הקהילה הטיפולית תוך בקשה שבית המשפט יקבע תנאים אחרים, אלא המתין עד שהתביעה תפעל ותגיש בקשה לעיון חוזר ולמעצרו.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום כ"ט אלול תש"ע, 08/09/2010 במעמד הנוכחים.

משה יועד הכהן, שופט

הוקלד על ידי: סיגל כהן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: