מדינת ישראל נ' דעאס

הכרעת דין

הנאשם באמצעות ב"כ הודה במיוחס לו בכתב האישום אך זאת בסייג אחד ולפיו התקופה של ביצוע העבירה על ידו החלה משנת 2004 ולא משנת 1999 כאמור בכתב האישום.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני ביניהם לפיו גדר המחלוקת תוכרע לאחר שבית המשפט יקבל לידיו מסמכים מתיק החקירה שהחשוב שביניהם הינו הודאת הנאשם בחקירתו. לא הובאו כל ראיות נוספות ולא נשמעו כל עדויות, לרבות עדות הנאשם.

לאחר עיון בהודעת הנאשם אשר בהעדר עדות מטעמו, יש לראות את תוכנה כמוסכם על הצדדים, שוכנעתי שבין השנים 1999-2004 הנאשם עסק בניהול העסק נשוא כתב האישום אך באותה תקופה ניהול זה לא היה בלעדי כפי שהיה החל משנת 2004.

סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, שהינו סעיף האישום בענייננו עוסק בניהול עסק ללא רשיון ואין כל תנאי לפיו הניהול יהא באופן בלעדי, משמע ללא שותפים לניהול.

לפיכך, העובדה שבין השנים 1999-2004 הנאשם עסק בניהול העסק, גם אם לא באופן בלעדי, די בה בכדי לבסס את המיוחס לו בכתב האישום אף ביחס לתקופה זו.

בנסיבות העניין החלטתי להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום ללא כל סייג.

ניתנה והודעה היום ז' סיון תש"ע, 20/05/2010 במעמד הנוכחים.

עמית פרייז, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודעתו בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון בכך שהפעיל במשך שנים גן אירועים בשטח המועצה המקומית טירה.

הפעלת עסק מסוג גן אירועים אשר מציע שירותיו לציבור לקוחות רב מאוד, טומנת בחובה סיכונים פוטנציאליים משמעותיים כאשר הדבר נעשה ללא פיקוח של הרשויות והדברים אמורים בעיקר לסכנות בטיחותיות ותברואתיות שונות. לפיכך פסיקת בתי המשפט ביחס לענישה בעבירה מסוג זה הינה על דרך ההחמרה יחסית לעסקים אחרים.

הסנגור ציין את הבעייתיות שבהפעלת גני אירועים בשטח המועצה המקומית טירה וזאת בהעדר כל הסדרה תכנונית של נושא זה. בכל הכבוד אין בכך בכדי להוות כל הצדקה ואף לא נסיבה לקולא לגבי מי שעשה דין לעצמו והפעיל גן אירועים. עדיף שיתקיימו שמחות באופן מצומצם מאשר יתקיימו שמחות באופן לא מבוקר ולא מפוקח על הסכנות שצוינו.

על אף כל האמור הרי שעתירת התביעה לעניין העונש הינה מוגזמת וחורגת מכל פרופורציה למקובל מהפסיקה ביחס למי שהורשעו ביחס להפעלת גני אירועים. העונש המקובל הינו קנס גבוה לצד התחייבות להימנע מעבירה ולא מאסר מותנה. אף הקנס שיתבקש הינו בשיעור מוגזם.

אציין אף שהתביעה אף הפנתה למספר עניינים לא רלבנטים. הדברים אמורים בפסק הדין שהוגש הנושא לכאורה את שמו של הנאשם. לא ברור אם מדובר באותו גן אירועים ומכל מקום מדובר באותו מקרה במתן צו הריסה ללא הרשעה ולכן אין בפסק דין בכדי להוות אף ראייה לעברו של הנאשם ומשכך אראה בעברו כנקי ללא רבב. אף שרבוב עניין העסקת השבחים כביכול אינו מן העניין שהרי הנאשם לא הורשע בכך ואף לא הוגש כנגדו כל כתב אישום בעניין זה.

לזכות הנאשם יש לזקוף בראש ובראשונה את העובדה שפעל לסגירת העסק עם מתן צו הסגירה הזמני. אומנם מדובר בחובתו של הנאשם אך לצערנו הרב עדים אנו לא אחת למקרים שבהם על אף קיום צו מסוג זה לא נסגר העסק לגביו מכוון צו הסגירה.

עוד יש להביא בחשבון, אם כי במשקל נמוך יחסית, את העובדה שלנאשם נסיבות אישיות וכלכליות לא פשוטות.

בשים לב לכל האמור הריני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.קנס בסך של 25,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתו אם הקנס לא ישולם. הקנס ישולם ב –

25 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 25.6.10 וב – 25 לכל חודש שלאחר מכן. אי תשלום במועד יביא לפרעון היתרה באופן מיידי.

ב.צו הסגירה הזמני שהוצא לעסק נשוא כתב האישום יהפך לצו קבוע. היה והנאשם יצליח ביום מן הימים להשיג רשיון להפעלת עסקו, הרי שיהא בכך בכדי לבטל את הצו.