מדינת ישראל נ' דעאגנה

החלטה

הערר מתקבל במובן זה שיש לקיים את הדיון כאשר כל הצדדים, שיכולות להיות להם טענות לגבי זכויות ברכב יהיו צדדים.

המשיב רכש לפי הטענה את הרכב מפאטמה אבוחמדיה, אך לפי זיכרון הדברים שהוצג לי הבעלות לא עברה אליו עדיין משום שלא סיים את התשלומים.

לכן בוודאי שלפאטמה אבוחמדיה צריך להיות מעמד.

בנוסף, לפי הרישום במשרד הרישוי – הבעלים הוא שאול דוד.

ובידי ב"כ המבקש אין כל אסמכתא למכר משאול דוד לפאטמה אבוחמדיה.

לכן ברור שגם לשאול דוד צריך להיות מעמד.

השופט המלומד לא היה צריך לתת צו למסירת חזקה ברכב ללא אסמכתא לבעלות, ובמקרה של אסמכתא לרכישת בעלות ללא צירוף אלו שעדיין רשומים.

לכן, ורק לכן, ולא מטעמי הערר, יש לקבל את הערר ולהחזיר את התיק.

מצד שני, ראוי להבהיר, כי עצם מתן החלטה בהיעדר המשטרה איננה טעם מספיק לקבלת ערר ולביטול החלטה המקורית – וזאת כאשר יש אישורי מסירה חתומים.

אופן הניהול הפנימי של מג"ב, המשטרה, והתביעה אינו צריך להיות מכשלה בפני בית המשפט בקיום דיון.

גם לגישת המדינה, הרי שלכל המאוחר ביום 14.01.10, קיבלה המדינה את ההחלטה במעמד צד אחד, ועיכוב ביצוע ניתן רק ביום 20.01.10, ובכל התקופה הזו, מג"ב או המשטרה לא החזירו את הרכב בהתאם להחלטה המקורית שניתנה, ואשר הייתה בידיהם.

עניין זה אינו מתקבל על הדעת, ואין לתת לו גם כל גיבוי.

כך, אף מבלי להתייחס לטענות ב"כ המשיב, לעניין אמירות של אותו קצין מג"ב כי החלטות בית משפט אינן מעניינות אותו, לעניין יחס בלתי ראוי כלפי ב"כ המשיב – עניינים שיתבררו במסגרת חקירת מח"ש אליה הפנה ב"כ המשיב את העניין, או בהליכים משמעתיים.

ובוודאי שאין לחרוץ עמדה לעניין זה כאשר הקצין אינו נמצא כאן ואינו נשמע.

אלא שכאמור, גם לגישת המדינה, ישנם שבעה ימים ללא הסבר לאי השבת הרכב בניגוד להחלטת בית משפט.

לכן, אני מחייב את המדינה לשלם למשיב הוצאות הדיון בסך 2,000 ₪ + מע"מ, וזאת ללא קשר לתוצאות הבקשה להחזרת תפוס.

ההוצאות ישולמו לידי ב"כ המשיב תוך 30 יום מהיום.

התוצאה האופרטיבית היא, שהערר מתקבל במובן זה שהחלטת בית המשפט למסור את התפוס למשיב כאן ( המבקש בפני בית משפט דלמטה), מבוטלת בזאת.

התיק מושב בזאת לבית המשפט השלום בפתח תקווה – במסגרת מ"ת --0922238-11.