מדינת ישראל נ' דסיאטניקוב

החלטה

מעצרו של המשיב על פי החלטה שהאריכה מעצר ימים הסתיים בשעה 13:00.

השעה עתה 16:35 ולפני כ-10 דקות החל הסנגור לטעון בבקשה, ובפתח טיעונו הפנה את תשומת לב בית המשפט לכך כי המעצר הסתיים בשעה 13:00 והדיון מתחיל עתה, ומרשו נמצא במעצר כל השעות הנוספות ומעבר לכך, הוא לא ידע עד שלא הגיע הנה, כי הדיון יתחיל כל כך מאוחר, שכן מה שנאמר לו בדיון הקודם הוא שלא ברור האם יוגש היום כתב אישום או לא. לפיכך, היה עליו להיערך להגיע מוקדם בבוקר, שכן מטעם תחנת משטרת באר שבע מנהלים את בקשות מעצר הימים מוקדם בבוקר.

ב"כ המבקשת הסביר כי העומס על התביעות ועל המזכירות של בית המשפט הוא מקור התקלה, שכן כתב האישום הוגש בשעה 11:40. המשיב היה בבית המשפט ומכאן המעצר הוא חוקי.

סוגיה זו חוזרת פעם אחר פעם, ואף הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון הבהיר כי ההסדר שבו כתב האישום נפתח לפני תום הארכת המעצר והעצור עצמו נמצא בבית המשפט פיזית – איננו עומד בדרישות החוק ועל העצור להיות מובא בפני בית המשפט, דהיינו, בפני השופט תוך פרק הזמן עד לתום המעצר שנקבע. אומרת כב' השופטת ביניש בבש"פ 11114/05 ממן נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 02.12.05) על אותה הסתכלות כי: "אכן, מן הראוי כי התביעה והמשטרה יעשו כל מאמץ להבטיח כי ניתן יהיה לקיים את הדיון בהארכת המעצר בתוך תקופת המעצר". בהתייחס לקוצר הזמן ולעומס, אומרת כב' השופטת ביניש כי: "אף על פי כן, אין במצב זה כדי להפחית מחשיבות ההקפדה על עיקרון חוקיות המעצר בשל הפגיעה בזכות החוקתית לחירות. משלא עולה בידי המשטרה לעמוד בלוח הזמנים הקבוע בחוק, פוקע צו המעצר, על כל התוצאות המשתמעות מכך".

יחד עם זאת, מקבלת כב' השופטת ביניש כי הנתון שהמשיב מוחזק שלא כדין מחמת פקיעת המעצר, הוא נתון שיש להביא בגדר השיקולים שעל השופט לשקול בבואו להכריע בבקשה להארכת מעצר, אך היא דחתה כי יש לקבל שיקול זה כשיקול מכריע בעניינם של העוררים שם. יצוין כי הדיון שם היה בהארכת מעצר ימים לכאורה.

ההכרעה בחלוקת זמן, בכוח אדם, במספר תובעים העוסקים במעצרים, במספר מזכירות בתביעות ומספר מזכירות בבית המשפט, במערכת מחשוב אשר אף לה יש משקל במהירות פעולת המחשב, וכמות התיקים המנותבת לשופט מעצרים, ומספר שופטי המעצרים – אינם בשליטת התובע באולם ואף לא השופט באולם. כל שניתן לעשות הוא להציף את הנושא ולהחליט האם במסגרת הדיון הספציפי בעניינו של המשיב המסוים הזה, יש לשחררו כי לא ניתן היה לתת תנאים שהדיון בעניינו יידון בזמן.

בנוסף, ואין להתעלם מכך, הפגיעה מעומס זה איננה מסתיימת בעניינו של המשיב המסוים הזה. נפגעים ואינני מונה אותם לפי סדר, הסנגור אשר איננו יכול לטפל בעניינים של לקוחות אחרים מחמת יום ארוך ומתמשך, התובע אשר איננו יכול לעשות את כל אשר מוטל עליו, עצורים אחרים אשר ממתינים ויומם הוא ארוך מעבר לנדרש, ואף השופט אשר נדרש למצוא כוחות לשמוע תיקים שבכמות שאינה תמיד אפשרית ויעילה ולריבוי התיקים ישנו גם משקל ביעילות שלו.

משטרם נכנסתי לתיק עצמו, אין בידי עדיין להביע עמדה, האם יש מקום לשחרר את המשיב מיד או להמתין לטיעון של באי כוח הצדדים בסוגיה זו, שכן הליך מעצר ימים לא היה בפניי ואני צריכה ללמוד את התיק מתוך כתב האישום שמוגש היום.

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תש"ע, 21/03/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל וולפסון, שופטת

החלטה

כתב האישום הוגש היום.

על פי כתב האישום, העבירה שבה מואשם המשיב היא עבירה של החזקה ושימוש של סם מסוג הרואין במשקל של 5.0662 גרם נטו ונטען שזה לא לצריכה עצמית וללא היתר.

בפתח הדיון, הפנה ב"כ המשיב את בית המשפט לכך כי מעצר הימים הוארך עד לשעה 13:00 ואילו הדיון החל מספר שעות לאחר מכן. לפיכך, התבקשתי לעיין בחומר הראיות לפני שהסנגור מצלם ובוחן את חומר הראיות על מנת לבחון האם יש מקום לשחרר את המשיב כבר עתה. בבחינתי אין כדי לקבוע עמדה לאחר שבאי כוח הצדדים יטענו לחומר הראיות ויש רק כדי לעשות את הבחינה הראשונית, האם יש מקום לעצור את המשיב עד להחלטה אחרת או לא.

עיינתי בחומר הראיות שאיננו מורכב, ויש ראשית ראיה הקושרת את המשיב לסם שנמצא, לכאורה.

מדובר בעילת מעצר סטטוטורית, מדובר בכמות גדולה של סם מסוג הרואין.

בנוסף, מדובר על אדם אשר לו עבר שאיננו מכביד, הרשעה משנת 2000 לגבי שבל"ר והיזק לרכוש, הרשעה משנת 2003 של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותיק נוסף והוא העיקר, שבשנת 2007 הוטל על המשיב מאסר למשך 16 חודשים וגם מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירות הזהות לאלה בהן הורשע כאשר בין היתר, אחת העבירות היא החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית.

מהמכלול ובשים לב לפסיקה של בית המשפט העליון, ולאור הפסיקה העוסקת בסמים מסוכנים בכלל ובסם מסוג הרואין בפרט המכונה סם המוות, אני סבורה כי יש מקום להאריך את המעצר ואני עוצרת את המשיב עד להחלטה אחרת על מנת לאפשר לסנגור לעבור על חומר הראיות ולטעון לראיות, ואם אקבע לאחר מכן כי יש ראיות לכאורה ועילת מעצר, אז גם לטעון לחלופה אם ימצא לנכון. אין בכך כדי להביע עמדה לגופם של דברים לאחר טיעון.

אני דוחה את הדיון ליום 01.04.2010 בשעה 12:00.

המשיב יובא באמצעות שב"ס.