מדינת ישראל נ' דסיא

החלטה

1.בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה) (מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק").

מדובר בהליכים שנפתחו כנגד המשיב בהגשת כתב אישום בו מיוחס למשיב אישום אחד של ביצוע התפרצות לבית מגורים, וזאת ביום 11.1.11. נטען כי המשיב התפרץ לדירה, בדרך של הרמת תריס הדירה, נכנס לדירה וגנב ממנה מכשיר DVD, שלט ופנס ועזב הדירה כשהרכוש בידיו.

אין מחלוקת כי הדירה אותה עת היתה ריקה, בעלת הדירה, שהיא אישה מבוגרת, לא גרה בדירה זו כבר מספר חודשים.

2.מדובר בעבירת רכוש, אשר מתיאור ביצועה, כעולה מכתב האישום, ניתן ללמוד כי לא מדובר בביצוע מתוחכם, שהרי מדובר בהרמת תריס לצורך כניסה לדירה. אין מחלוקת כי מדובר באירוע אשר נטען כי אירע בשעה 12:30 בצהריים.

3.שמעתי טיעוני ב"כ הצדדים בפני בהרחבה, הצדדים אינם טוענים להעדר קיומן של ראיות לכאורה המספיקות בשלב זה לקביעה כי קיים סיכוי סביר להרשעה ואולם, ב"כ המשיב טוען כי עוצמת הראיות חלשה ומשקלן המצטבר, די בו כדי להביא למסקנה כי אין עילת מעצר.

בדיקת כל החומר המצוי בתיק החקירה שהועבר לעיוני, מלמד כי יש ממש בטענות ב"כ המשיב. אמנם המשיב נתפס כאשר הוא מחזיק בידו שקית ובה פריטים השייכים לדירה, ואולם הוא לא נתפס בדירה עצמה, אלא במרחק ממנה, כאשר אין ראיה של ממש באשר לכניסתו לדירה, להרמתו את התריס, ופרט להודעת הבלש, מר אורן שבתאי, כי ראה בחור אתיופי נכנס לדירה דרך תריס הדירה, אין זיהוי ודאי של המשיב שבפני.

כן אין סתירה של ממש בגרסת המשיב באשר לנסיבות שהותו באזור וכן אין הסבר לטיעונו כי הוא עשה מהפך בחייו ולמרות שבעברו הורשע בביצוע עבירות רכוש, כיום הוא עובד במקום מסודר, מרוויח די למחייתו ואין לו כל תמריץ לחזור לבצע עבירות.

עוד לא קיים הסבר לתמיהה שמועלית ע"י ב"כ המשיב, לכך שבעבר לא היסס המשיב לקחת אחריות על מעשיו הפליליים, ואילו במקרה דנן עומד המשיב על דעתו כי הוא אינו מעורב בביצוע הפריצה.

תמיהה נוספת עולה מן העובדה כי תפיסת המשיב נעשתה במסגרת פעילות יזומה, אגב חשד לפעולתו של פורץ בשכונת נוה שאנן, המשתייך לעדה האתיופית, אשר ביצע שורת פעולות בתקופה האחרונה. מאידך, למשיב מיוחס רק אירוע אחד ומאידך, נמסרה על ידו עדות מפורטת שאומתה, לפיה לא יכול היה הוא לבצע את שורת הפריצות הנוספות שבוצעה בנוה שאנן.

4.מכל האמור לעיל, כמו גם מטיעוני ב"כ המשיב, כאמור בפרוטוקול, שוכנעתי כי אכן מדובר באירוע יחיד של חשד לביצוע עבירת רכוש, בנסיבות שאינן מתוחכמות, כאשר עוצמת הראיות חלשה ואין בה כדי להצדיק קביעה כי בנסיבות הענין קיימת עילת מעצר.

5.במהלך הדיון שבפני, בהסכמת הצדדים, קוים דיון לא פורמלי, וזאת בהתחשב בטיעוני ב"כ המשיב והמשיב עצמו, באשר לשינוי שעשה בחייו, העובדה כי הוא עובד במשרה קבועה אצל קבלן שיפוצים ונעשה ניסיון להשיג הסכמה, לפיה ישוחרר המשיב בתנאים מגבילים, אשר יבטיחו כי המשיב ימשיך לעבוד אצל מעבידו ולאחר מכן ישהה במעצר בית בבית סבו וסבתו.

במהלך בדיקת האפשרות, קיים ב"כ המשיב שיחה טלפונית עם מעבידו של המשיב, אשר הביע נכונות להמשיך ולהעסיק את המשיב, הביע נכונות לארח אותו בביתו ולדאוג לכך כי הוא יוסיף ויעבוד אצלו וימנע מכל פעילות אסורה.

לאחר הפסקה, בטרם הוקראה החלטה זו, המציא ב"כ המשיב אישור בכתב של מעבידו של המשיב, המאשר נכונותו להעסיק את המשיב וכן לשכנו בביתו וגם הוסיף פרטים על מידת התאמתו לשמש כמפקח. העתק מכתבו של מר שמעון סבג, נמסר לעיון ב"כ המבקשת.

למגינת הלב, לא השכילו הצדדים להגיע להסכמה, ולפיכך, לא היה מנוס מכתיבת החלטה זו.

6.שקלתי טיעוני ב"כ המבקשת בפני, בשאר לקיומה של מסוכנות הנלמדת מאורח חייו הקודם של המשיב, אשר בהצטרף לראיות הקיימות בתיק החקירה הנוגעות לאישום הרלוונטי, מלמדות כי מדובר במשיב אשר ראוי להעדיף בעניינו את האינטרס הציבורי, ולא מצאתי ממש בטענה זו.

יש לזכור כי עסקינן בעבירת רכוש ולצורך קבלת הבקשה, יש צורך להוכיח נסיבות הנובעות מטיב העבירה, אופן ביצועה והנסיבות שאפפו הביצוע, כדי לקבוע כי קיימת עילת מעצר ואין די בעבר מכביד לכשעצמו כדי להקים עילת מעצר.

אני מפנה לענין זה להחלטתי הקודמת במ"ת 35600-01-11 מיום 20.1.11 ולאסמכתאות שם, אשר אושרה ע"י ערכאת הערעור בתיק עמ"ת 39168-01-11.

במקרה הנדון שבפני, לא מצאתי כי הראיות הקיימות מלמדות שאופן ביצוע העבירה ונסיבות ביצועה, מקימות עילת מעצר. לא שוכנעתי כי מדובר בביצוע עבירה בתעוזה מיוחדת, תחכום ותכנון רב מראש. לא מצאתי גם נסיבות מיוחדות הקיימות אצל המשיב או בעברו המחייבות סטיה מהעיקרון הנ"ל.

7.עוד יש להזכיר אשר לעברו המכביד של המשיב, כנטען ע"י ב"כ המשיב, כי לא נסתרה הטענה שהמשיב עשה שינוי בחייו, הוא עובד למחייתו בעבודה מסודרת ומעבידו נכון להמשיך להעסיקו ולהבטיח כי המשיב ימשיך ויהיה אזרח מועיל בחברה. מעביד זה אף נחקר במשטרה ואישר טענות המשיב כי הוא לא היה יכול לבצע עבירות פריצה נוספות שהתרחשו בשכונת נוה שאנן בתאריכים שצויינו ע"י החוק, משום שהיה אותה עת בעבודה עמו.