מדינת ישראל נ' דסיא

החלטה

הבקשה וטיעוני הצדדים:

בפניי בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב המואשם בשני מקרים של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף כשהוא בלתי מורשה לנהיגה.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 4.11.10, שעה 12:20, נהג המשיב בקטנוע ומשהבחין בניידת המשטרה הניח את האופנוע על הרצפה והחל להימלט.

לנאשם מיוחסת עבירה נוספת של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אירוע מיום 23.9.10 שעה 02:25.

כאמור, בשני האירועים נהג המשיב כשהוא בלתי מורשה לנהיגה לאחר שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה.

לטענת המבקשת קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. המשיבה הפנתה לחומר החקירה. טענה כי מסוכנתו של המשיב נלמדת מעברו התעבורתי שכן בהיותו קטין בשנת 2007 הורשע בין היתר בגין עבירות התפרצויות לדירה, גניבה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נשלח למאסר למשך 12 חודשים, וכן מהעובדה שביצע שתי עבירות נוספות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בסמיכות זמנים כמתואר בכתב האישום.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה למעט בנוגע לניסיון ההימלטות עליו הוא חולק. עוד טען כי יש למחוק את האישום השני מהטעם שכבר קיים זימון לדין בגין אותה עבירה והכנסתו של אותו אירוע לכתב האישום הנוכחי מהווה כפילות שמטרתה מעצרו של המשיב. עוד טען כי מדובר בקטנוע קטן שנפח מנועו עד 50 סמ"ק שפגיעתו קטנה. בנוסף, הדגיש כי המשיב נהג בזהירות, חבש קסדה ולא נגרם כל נזק לרכוש או לאדם.

הדגיש כי מעצר עד תום ההליכים בתיקי תעבורה הינו חריג ושמור למקרים חמורים וקיצוניים. לתמיכה בטענתו הגיש טעון משלים בכתב והפנה לפסיקה רלוונטית.

אשר לעברו הפלילי הבהיר כי מדובר בעבירות מתקופת היותו של המשיב קטין וכי שליחתו בעבר למאסר נבעה בעיקר מהעבירות הפליליות בהן הורשע ולא מעבירות התעבורה.

אשר לחלופת מעצר, טען כי אין מי שיכול לפקח עליו והציע פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני וערבויות גבוהות.

דיון והכרעה:

אשר לטענתו המקדמית של הסנגור לפיה יש לבטל את האישום הנוגע לעבירות מיום 23.9.10 מהטעם שהמשיב כבר זומן לדין בגין אותו אירוע, אינני סבור כי יש לקבלה. אמנם נמסרה לנאשם הזמנה לדין, אך כתב האישום טרם הוגש לבית המשפט וטרם נחתם על ידי תובע ולמעשה המתין לתורו לצורך חתימה והגשה לבית המשפט. בנסיבות אלו לא מדובר בהגשה כפולה של כתב האישום.

שאלת קיומן של ראיות לכאורה

בשלב זה עלי לבחון באם קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה בסיומו של ההליך העיקרי, זאת, בהתבסס על חומר החקירה כולו, לרבות זה התומך בעמדתו של המשיב.

כאמור, המבקש מודה בביצוע העבירות למעט הטענה לפיה נמלט מהשוטרים בנוגע לעבירה מיום 4.11.10. למעשה במחלוקת אך ורק הטענה לפיה נמלט מהמקום. יובהר, כי לא מיוחסת לנאשם כל עבירה בגין עובדת ההימלטות. בהקשר זה איני סבור כי יש באותה הימלטות נטענת כדי להחמיר את מצבו של המשיב ביחס לבקשה, מהטעם שלא מדובר בהימלטות "מסכנת חיים" באמצעות הקטנוע, אלא בנסיון הימלטות רגלי.

 בהודעתו מיום 4.11.10 הודה המשיב בנהיגה ללא רישיון נהיגה וטען כי עשה כן על מנת להביא את הקטנוע לתיקון והכחיש את הטענה לפיה ניסה לברוח מהשוטרים. מדוחות הפעולה השונים עולה כי המשיב ניסה להמלט רגלית לאחר שהבחין בשוטרים.

בשלב זה אינני נדרש להכריע בין גרסאות השוטרים לגרסת המשיב. יצוין כי לא מצאתי סתירות בגרסת השוטרים.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות והעבירות נשוא כתב האישום.

עילת מעצר