מדינת ישראל נ' דניאל חננייב

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 09.12.10 בשעה 23.55 או בסמוך, ברחוב ראש פינה פינת הרכבת בתל אביב. עצר הנאשם בתוך צומת תוך שהוא חוסם מעבר חצייה, עבירה של הפרעה לתנועה בניגוד לתקנה 21 (ב) (3) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר אליק סנדלר. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, העיד בפני השוטר כדלקמן "בזמן סיור שגרתי בניידת נסעתי מרחוב לגרדיה והתקרבתי לצומת מפגש הרכבת עם ראש פינה, התקרבתי לצומת מכיוון מערב והבחנתי בנאשם עומד על נתיב חוסם מעבר רכבים וגם מפריע למעבר הולכי רגל .

במקום יש 3 רמזורים, חציתי את הרמזור הראשון , כרזתי לנאשם שיזיז את הרכב מהצומת והוא לא הזיז אותו . שוב חציתי עוד רמזור, כרזתי שוב וביקשתי שיזיז ושוב הנאשם התעלם .

עקפתי אותו החניתי את הרכב, הגעתי אליו פיזית וביקשתי ממנו שיזוז ושוב הנאשם התעלם ואמר לי עוד מעט, ביקשתי ממנו רישיונות עשיתי לו בדיקה הוא לא עמד בדרישות אזהרה, ראיתי שאין לו פסילה והוא נהג כשיר, הודעתי לו שאני רושם לו דוח על הפרעה לתנועה. הנאשם הציג לי תעודת נכה. כאשר הגעתי לרכב הבחנתי שהנהג עם 2 נוסעים מאחורה. אני הייתי לבוש במדים. "

תגובת הנהג: "אני ממתין שהנוסעים יתנו לי כסף".

ב"כ המאשימה: הזהיר את הנאשם כי הוא עלול להיות מורשע בעברה של אי ציות להוראת שוטר.

בחקירה נגדית טען השוטר כי הנאשם לא יצר פקק אבל חסם נתיב גישה ומעבר הולכי רגל מעבר חצייה. הנאשם הציג לשוטר תמונה השוטר טען כי מדובר במיקום המונית לאחר שהנאשם זז מהמקום. וזהו מקום רישום הדו"ח. הנאשם טען כי למונית מותר לעצור בכל מקום פרט לתחנת אוטובוס. השוטר השיב כי על פי הידוע לו אין לעצור באמצע נתיב ובטח לו להוריד נוסעים. הנאשם טען כי השוטר ביקש ממנו לזוז, אך הנאשם השיב כי הוא מקבל את שכר הנסיעה וזז. לכך השיב השוטר כי הנאשם אמר לו דקה והמשיך לעמוד.

בבית המשפט טען הנאשם כי עצר במקום כדי להוריד נוסעות, הן חיפשו כסף. השוטר הורה לנאשם לנסוע. הנאשם אמר לשוטר "חצי דקה אני מקבל כסף ואני אסע, הוא אמר לי לא תיסע עכשיו, התחלתי בנסיעה, הן עלו שוב למונית, הנוסעות אמרו לי לאן אתה נוסע אנחנו צריכות פה , אחרי 5-7 מ' שוב עצרתי והשוטר בא ולקח לי את הרישיון ועשה לי דו"ח." הנאשם הגיש לבית המשפט תמונה של המקום בו עצר לאחר שהזיז את רכבו.

בחקירה נגדית טען הנאשם כי המקום בו עצר אינו נתיב ההאצה, הנאשם טען כי לא הפריע לתנועה במקום בו עצר. וכי מותר לו לעצור בכל מקום מלבד בתחנת אוטובוס. הנאשם טען כי הוא לא עצר לא ליד מעבר חצייה ולא בצומת. לטענת הנאשם עליו לעצור בכל מקום "אני צריך לעצור איפה שהנוסעים אומרים לי לעצור. "

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת, יחד עם זאת אני סבור שהנאשם הואשם בסעיף שאינו משקף את העובדות ולכן מצאתי להרשיע אותו בסעיף אחר. יצויין כי לפי סעיף 184 לחסד"פ. בית המשפט רשאי להרשיע בעברה אחרת עם נתגלו עובדות חדשות. בתיק זה לא התגלו עובדות חדשות והשינוי הוא רק בהוראת החיקוק. יצויין כי הסעיף בו הורשע הנאשם בסופו של יום, מקל עימו.

ראשית ברצוני להתייחס לטענת הנאשם כי הציג לשוטר תעודת נכה וטען שמותר לו לעצור בכל מקום. מטרת חוק חניית נכים היא להקל עם מי שבשל מגבלה גופנית צריך לחנות רכבו ואינו מסוגל להגיע למקום חפצו ממקום חניה מרוחק. אך, כמובן שאין בחוק זה כדי לסייע למי שהוא נהג מונית כדי להוריד נוסעים בכל מקום בו הוא חפץ. בנוסף אציין כי טענתו של הנאשם בטעות יסודה כיוון שחוק זה מדבר על חניה ולא עצירה. אך גם אם אקבל פרשנות מרחיבה של הנאשם עדיין אני סבור שהנאשם נפל לכלל שגגה.

לפי חוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993. מתיר חניה לנכה וזאת גם בהגבלה ובתנאים הבאים:

חניה במקום שאין החניה מותרת בו

2.(א)נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה (להלן - הרכב), במקום שאין החניה מותרת בו אם התקיימו כל אלה: