מדינת ישראל נ' דמרי(עציר)

החלטה

מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (השופטת דינה כהן) במ"ת 39856-09-10 מיום 8.11.10, לפיה שוחרר המשיב בתנאים מגבילים.

בכתב האישום הואשם המשיב בשש עבירות של תקיפה סתם, בשלוש עבירות של נסיון לתקיפה סתם, בנסיון פציעה בנסיבות מחמירות, בארבע עבירות של איומים ובהחזקת סכין למטרה לא כשרה.

בקשתה של העוררת למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדה נדחתה לפי החלטת בית משפט השלום, בה נקבע קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, אך בשל המצב הרפואי – פיזי של המשיב, נקבע כי די בחלופה שהוצעה כדי להבטיח את מטרת המעצר.

בערר טענה העוררת, כי לא היה מקום לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר, לאור תסקיר שירות המבחן, שקבע כי המשיב מסוכן לשלום הציבור. בתסקיר צוין, כי נתוניו האישיים של המשיב מגלים פוטנציאל גבוה להישנות התנהגות אלימה מצידו, וכי הערבה המוצעת אינה יכולה לשמש ככזו בשל היותה מגוננת על המשיב. כמו כן נטען, כי מצבו הרפואי של המשיב הוא זמני בלבד, וכי הערת שירות המבחן, כי לאור הפחתה ביכולת התנועה של המשיב ניתן לשקול שיחרורו ממעצר, אינה יכולה להחליף חוות דעת רפואית מקצועית בעניין ואינה שקולה לעילת המעצר המובהקת בעניינו של המשיב ולמסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. כמו כן, החלטת בית משפט השלום, כי המשיב יעביר מידע בדבר מצבו הרפואי על מנת שהעוררת תוכל להגיש עיון חוזר בעניינו כשיחלים, אינה מעשית ועומדת בסתירה לאמור בתסקיר שירות המבחן ביחס לנתונים האישיים של המשיב ומידת האמון שבית המשפט יכול לתת בו. עברו של המשיב כולל 6 הרשעות בעבירות של הפרת הוראה חוקית, ולא ניתן לסמוך עליו שימסור דיווח אמין על מצבו הרפואי, ביודעו שדיווח כאמור יוביל למעצרו מחדש.

בדיון מיום 10.11.10 הוסיפה ב"כ העוררת, כי רק לפני כשלושה חודשים השתחרר המשיב מריצוי עונש מאסר, כאשר על אף גילו הצעיר, עברו הפלילי מכביד ביותר והוא ריצה בעבר עונשי מאסר בעבירות מגוונות, בין היתר באלימות, רכוש ושש עבירות של הפרת הוראה חוקית. לצורך בחינת חלופת מעצר, יש ליתן אמון במשיב, ולאור האמור לא ניתן לתת בו אמון. לשאלה אם לאור מצבו הבריאותי המאזן אינו משתנה, השיבה ב"כ העוררת, כי המצב הבריאותי הוא זמני בלבד, ואין ליתן את האמון במשיב שיודיע על שיפור במצבו הבריאותי. לפי התסקיר לא מומלץ שחרורו, ואלמלא המצב הבריאותי הייתה החלופה נפסלת. המשיב מטופל במשך חודשיים במסגרת המעצר, שוהה במר"ש, בית חולים של שב"ס, ואין מניעה שימשיך להיות מטופל במסגרת זו.

ב"כ המשיבה טען מנגד, כי כל העבירות של הפרה הוראה חוקית בוצעו כשהמשיב היה קטין ואמו דיווחה על ההפרות והסגירה אותו, כך שהחלופה הייתה טובה. כיום המשיב חסר יכולת תנועה. חתיכת הברזל המחברת לו את הירך תקועה כבר חודשיים בגופו וצפוי שיהיה במצב זה זמן רב, ועל כן אינו יכול לזוז או לצאת מהבית, מטרת המעצר מושגת, ומצוות המחוקק היא שחרור לחלופת מעצר. הפתרון לבעיה שמפריעה לעוררת, שלטענתה אינה סומכת על המשיב שיודיע על שינוי במצבו הבריאותי בזמן, הוא לא בהשבתו של המשיב למעצר, אלא בווידוא הדיווח, כאשר נידרש לסוגיה זו בעוד זמן רב. הבילוש מבקרים כל מי שנמצא במעצר בית ויכולים לבקר גם אותו ולהתרשם ממצבו. החלטת בית משפט השלום ניתנה לאחר שיקול דעת מעמיק, וכן הטיפול במסגרת השב"ס אינו מקדיש למשיב תשומת לב קרובה, למשל המשיב לא קיבל ביום הדיון תרופה לדילול דם שצריך היה לקבל, וצריך לשכב על מזרון מיוחד למניעת פצעי לחץ והדבר לא נעשה. לבסוף, יש אפשרות להגדיל את הפיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני, במידת הצורך. לגבי הפקדה כספית גבוהה, יש בעיה לגייס את הכסף.

ב"כ העוררת השיבה כי האיזוק לא יכול לשמש חלופה, וכי הוא רק מתריע ואינו מונע את יציאת המשיב.

דיון

אין מחלוקת כי קיימות עילת מעצר, ראיות לכאורה ומסוכנות של המשיב לשלום הציבור, והשאלה בענייננו נוגעת רק לשאלת התאמתה של חלופת המעצר שהוצעה, על ידי אם המשיב.

לצורך בחינת החלופה יש להתחשב במצבו הרפואי של המשיב, שמשליך על השאלה אם החלופה יכולה להשיג את מטרת המעצר. בהחלטת בית משפט השלום הודגש, כי מתוך המצב הרפואי של המשיב, עולה כי גם אם מגבלותיו יהיו זמניות, הרי שיהיו לטווח ממושך יחסית, וכיום מקובעת ירך שמאל שלו בקיבוע מתכתי חיצוני, בהעדר אפשרות של המשיב לנוע, אלא על כיסא גלגלים במנח מוגבל. לפי פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מיום 8.11.10, עולה כי לדברי המשיב מחר, יום 15.11.10, קבועות לו בדיקות רפואיות, וכי הדיון בתיק העיקרי יחל ביום 20.12.10. במכלול השיקולים, יש ליתן את הדעת גם לדברי ב"כ המשיב לעניין הטיפול במשיב ע"י שב"ס לעומת טיפול בבית אמו.

לאור מצבו הרפואי של המשיב, המפחית באופן ניכר את המסוכנות הנשקפת ממנו, נראה לי שיש מקום להעמיד את החלטת השחרור של בית משפט השלום כהחלטה, עד להחלטה אחרת, שתינתן לאחר דיון מחדש בהתחשב בהתפתחויות במצבו הבריאותי של המשיב.

לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי המכביד של המשיב, מריבוי העבירות וסמיכות הזמנים ביניהן בפרקי זמן ממושכים, ומההחמרה בסוג העבירות המיוחסות למשיב בעת האחרונה. מהשתלשלות האירועים המפורטים בכתב האישום הנוכחי בתיק העיקרי עולה התנהגות אלימה ביותר מצד המשיב, כאשר אלימותו הופנתה, על פניו, כלפי מספר אנשים, ללא סיבה נראית לעין, לפי פירוט הדברים בכתב האישום, ואף ללא סיבה ממשית או פרופורציונלית למידת האלימות, לפי טענת ב"כ המשיב, כי התגרה התפתחה לאחר שהמשיב ראה נערים מציקים לשליח פיצה במהלך עבודתו וניסה לעזור לשליח. בין היתר, לאחר חלקו הראשון של האירוע כמפורט בכתב האישום, חזר המשיב לזירת האירוע, כשהוא מצויד באלה ובסכין, וניסה לתקוף שניים באמצעותם, ולאחר מכן אדם שלישי, הצמיד את הסכין לגרונו של אחד מהם, וניסה לדקור באמצעותה, תוך שהוא מאיים לעשות כן, ונעצר לאחר שנורה בירכו, משלא נשמע לאזהרות שקדמו לכך. לכך מתווספת התרשמות שירות המבחן, כי המשיב נעדר כל גורם סמכותי שיוכל להציב לו גבולות ולכוונו, בסייג של מצבו הרפואי. הדברים מעידים על מסוכנותו של המשיב, שיש במצבו הפיזי כעת כדי לאיינה, אולם עם ההטבה במצבו הבריאותי והתקדמות ההליך בתיק העיקרי, תגבר לכאורה מסוכנותו של המשיב, וחלופת המעצר ושאלת האיזוק האלקטרוני יבחנו כאמור.

לאור זאת, אני מקבל את הערר בחלקו, במובן זה שהחלטת בית משפט השלום לשחרר את המשיב בתנאים שנקבעו תהא בתוקף עד להחלטה אחרת שתינתן על ידי בית משפט השלום, ואני מחזיר את העניין להמשך דיון בבית משפט השלום על מנת שידון בכך פעם נוספת ויתן החלטה נוספת שתהא בתוקף עד תום ההליכים בהתחשב בהתפתחויות והשינויים שיחולו במצבו הבריאותי של המשיב, כך שהמשיב יהא משוחרר בתנאים שנקבעו ע"י בית משפט השלום עד להחלטה אחרת כאמור.

ניתנה והודעה היום ז' כסלו תשע"א, 14/11/2010 במעמד הנוכחים.

ברוך אזולאי, סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: