מדינת ישראל נ' דמרי(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בגין שני אישומים: האחד, חבלה בזדון לרכב, והשני איום על מפקד התחנה והעלבתו.

בהחלטתי הקודמת התייחסתי לראיות הלכאורית שהן למעשה עדותה היחידה של זהבה לנקרי. זו ראתה אדם ליד רכבו של בנה, הבחינה שמנפץ הזגוגיות עם חפץ כלשהו, צעקה לעברו, הסתובב ונמלט, וזאת ב-28/6/10 בצהריים. בהודעה הראשונה לא ציינה שמזהה את מבצע העבירה, אך למחרת היום סיפרה כי זיהתה אותו מייד ולא רצתה לפגוע בו שכן מכירה אותו מילדות. אולם הואיל וברור לה שקשור לחשש פגיעה בחיי בנה, העדיפה לספר האמת. לגבי עדות אותה עדה, נטען בדיון קודם כי יש ליתן בה אמון בדרגה נמוכה עקב בעיות נפשיות מהן סובלת אך התביעה לא בדקה טענה זו.

הרקע לאירוע, דקירת בנה של עדת הראיה, יום לפני כן, ב-27/6/10, עת עבד בדוכן פלאפל השייך לה, לדבריו גבו היה מופנה לכניסה, לפתע נכנס אדם חבוש בקסדת אופנוע וכפפות, בידו סכינים ודקר אותו, מייד יצא לכביש, עצר רכב של עו"ד שהוא גם מורה נהיגה שלקח אותו לביה"ח. הנזק בזדון לרכב נגרם למחרת היום, לאחר שעדת הראיה חזרה מביקור בנה הפצוע בביה"ח.

סמיכות האירועים מבחינת המשטרה מגבירה החשש שהמשיב מעורב בדקירה שאירעה יום לפני כן. התביעה אף מבקשת לתמוך זאת במידע חסוי שאין בכוונתה להציג לסנגור, שכן לא מדובר בחומר חקירה. התובעת מבססת בקשתה על פסיקה של בימ"ש עליון והלכת ראסם עבידאת נ' מד"י בבש"פ 6552/05 ובש"פ 2845/05 מד"י נ' עודד גולן ואח' שהוזכרו בהחלטת כב' השו' ברקאי בב"ש 20393/08 ב"ש, מד"י נ' צביקה מימון. באותו עניין קבעה כב' השופטת ברקאי כי יש מקום לקבל חומר חסוי שהתביעה ביקשה להגישו. באותו עניין כבמקרה שבפניי, הסנגור ביקש לשחרר המשיב לחלופת מעצר, בעוד התביעה התנגדה. שרות- המבחן בחנו החלופה המוצעת והמליצו על שחרורו לחלופה. כב' השו' ברקאי ציינה כי מצאה לנכון לעיין בחומר החסוי בהקשר הרלבנטי של שאלת המסוכנות וחלופת המעצר שעמדה על הפרק וכי בית המשפט אפשר עיון בחומר החסוי כל עוד העיון מוגבל לעילת המעצר בשונה מהעבירות על פיהן מבססים התשתית הראייתית הלכאורית. ציינה כי מודעת לכך שבעת העיון יש מודעים לכלל לפיו ערכו הראייתי מושפע מהעובדה שלא ניתנה אפשרות לצד השני לעיין בחומר. בסופו של דבר הגיעה למסקנה שאין בחלופה לאיין המסוכנות הנשקפת ממנו שכן היא גבוהה וכי במעשיו הביע תעוזה ויש סיכון להתנהגות פורצת גבולות.

לטעמי יש אכן אפשרות לעיין בחומר חסוי בנסיבות מיוחדות אך יש לעשות זאת במסורה. במקרה זה, עצם סמיכות המעשים מעלה חשד שמדובר באירוע אחר העומד ברקע של גרימת החבלה לרכב. לאור העובדה שיום לפני כן נדקר. אין צורך במידע חסוי כדי להבין שיש קשר לכאורי בין השניים. עיינתי גם בהודעת הנדקר, התרשמתי שנמנע במכוון מלמסור מידע רלבנטי לעומד ברקע הדקירה, ומציגה כאילו נעשתה לא כל סיבה ולא ניתן להתנער מהרושם שרב הנסתר על הגלוי ובנסיבות אלה יש להבין מדוע גם האם בהודעה הראשונה נמנעה מלמסור מידע שיש בו להפליל ורק לאחר דין ודברים בינה לבין עצמה החליטה לעשות כן.

בשלב זה לא מצאתי כי ניתן לקבוע שהסתירה בין שתי ההודעות יש בה לפגוע במידת האמון שניתן ליתן בהודעת האם כבר בשלב זה. עניין זה יתברר במהלך הדיון בתיק העיקרי.

כפי שציין הסנגור, בשלב זה כפי הנראה אין ממשיכים לחקור בדקירה. נמצאו ממצאים שונים הדורשים בדיקה.

המשטרה לא מצאה לנכון לשוב לגבות הודעה מהמתלונן על מנת להבין הרקע לאירועים, אף שכפי הנראה זה המידע שנמצא בחומר החסוי.

אין צורך שביהמ"ש יידע מה אכן הגורם לסכסוך ודי בכך ששני הדברים קשורים כדי להעיד על מסוכנות.

כפי שכבר ציינתי בהחלטה הקודמת, המשיב עצמו בעל עבר פלילי, הוא השתחרר לפני כחודש מריצוי מאסר.

אף שבעבירת האיום על קצין משטרה והעלבתו אין להצדיק מאסר יש בכך להעיד על אופיו של המשיב שלא נרתע מהתנהגות אלימה כלפי קציני משטרה, שבמאסרים מותנים אין משום הרתעה וכך גם בעונשי מאסר. לחובתו 8 הרשעות, ביניהן מס' עבירות כלפי שוטרים, מס' עבירות של הפרת הוראה חוקית.

בנסיבות כאמור יש ראיות לכאורה ועילת מעצר, אולם הואיל והראיות מתבססות על הודעת האם, שכאמור שינתה הודעתה, מצאתי כי יש מקום לשקול אפשרות לשחררו ובתנאי שהחלופה תהיה כזו שתצמצם מסוכנות כלפי בעל הרכב, ניר לנקרי, אולם החלופה היחידה שהוצעה לי היום היא שחרור לבית אמו שמתגוררת מרחק 300 מ' מביתו של ניר לנקרי. לכן אני מורה על מעצרו עד החלטה אחרת, וקובעת לקבלת תסקיר מעצר ליום 15/7/10 שעה 08:30 אך ייתכן ויהיה צורך להמתין שכן קבועים דיונים נוספים.

המשיב יובא ממעצר.

העתק הפרוטוקול כבר היום לשרות המבחן.

ניתנה והודעה היום כ"ב תמוז תש"ע, 04/07/2010 במעמד הנוכחים.

רובין לביא, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: