מדינת ישראל נ' דמסוב

החלטה

זו החלטה לבקשה להורות על פסילת רשיון נהיגה של המשיב עד תום ההליכים באישום שהוגש נגדו בתיק 3915-08-10 (להלן התיק העיקרי).

בתיק העיקרי מואשם המשיב כי ביום 22.5.10 בשעות הערב בהיותו נוהג ברכב מסוג רנו שבבעלותו, התנגש מאחור תוך אי שמירת מרחק ברכב מסוג מונית שנסעה לפניו והכל כאשר הוא נוהג בהיותו שיכור וכתוצאה מכך גרם נזק לשני כלי הרכב ונחבלו נהג המונית ואישה שהיתה במהלך עליה למונית.

המשיב סירב לדרישת השוטרים להיבדק באמצעות מכשיר הינשוף.

המבקשת סבורה שעצם נסיבות האירוע יחד עם העובדה כי עוד ביום 12.6.09 נרשם לו דו"ח קודם גם בגין סירוב לתת בדיקה ונהיגה בשיכרות מצדיקה קבלת הבקשה. מדברי ב"כ המשיב במהלך הדיון בבקשה זו מסתבר כי המשפט בגין אישום קודם זה טרם הסתיים. (ת. 10075/09 קבוע להוכחות ליום 21.10.10).

רשיון נהיגה של המשיב נפסל מנהלית ביום 23.5.10 לתקופה של 60 יום וכתב האישום ובקשה זו הוגשה לבית המשפט ביום 9.8.10.

ב"כ המשיב סבור כי עצם החזרת הרשיון נהיגה של המשיב בתום פסילה מנהלית מצביעה על הסכמת המשטרה כי לא צפויה סכנה לציבור מהמשך נהיגתו של המשיב.

עוד בא ב"כ המשיב בטרוניה נגד העלאת טיעונים ע"י ב"כ המבקשת שאינם מוציאים את ביטוים בעובדות בכתב האישום במה הדברים אמורים ?

עולה מחומר הראיות כי תוך כדי נסיעת המשיב בניידת מזירת התאונה עד לתחנת המשטרה, השתולל המשיב בניידת, הושיט יד לעבר ההגה של הניידת תוך שהוא מסיט את ההגה וכתוצאה מכך נאלצה השוטרת לעצור את הניידת ולקרוא לתגבורת.

גם אם אכן לא הואשם (עדיין) המשיב בגין מעשים אלו, אין אני סבור כי קיימת מניעה כלשהי לקחת כל חומר הראיות בתיק בחשבון בעת בדיקה כללית של כל נסיבות האירוע ובוודאי שיש בהם כדי להצביע על התנהגותו של המשיב.

לגבי טענת השהוי בהגשת בקשה, דין טענה זו להידחות ולכל היותר יקח בית המשפט נתון זה בחשבון עת ששוקל את הבקשה בכללותה.

אציין כי ה-רמת"ד סיכם את החקירה ואישר את הדו"ח בוחן ביום 3.8.10 ולכן עולה כי הבקשה הוגשה לבית המשפט פחות משבוע אחרי העברת התיק ללשכת התביעות. אין אני סבור כי הפסקה של כ – 14 יום מצביעה על הסכמה כלשהי כי נהיגתו לא מסכנת שלום הציבור וכי יש בנתון זה כדי לגבור על יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט לפסול רשיון נהיגה עד תום ההליכים .

בסוגייה זו הנני להפנות ל – ב"ש (עליון) 540/86 דורי נ' מי , בש"פ 8645/07 חדש נ' מ"י, בש"פ 2327/08 ליפשיץ נ' מ"י, בש"פ (מחוזי ב"ש) 22294/06 מ"י נ' לוי, בש"פ (מחוזי ב"ש) 1696/07 מ"י נ' שוקרון, ב.ש. (מחוזי ב"ש) 21940/05 מ"י נ' אלקיעאן וב.ש. (מחוזי חיפה) 3115/05 מ"י נ' עתאבה.

עולה מחומר הראיות הראיות בתיק, כי לא רק שהמשיב מוחזק כשיכור נוכח סירובו לתת בדיקת שיכרות, אלא בדיקת המאפיינים הניבה תוצאות המצביעות על השפעה ניכרת של השתייה על התנהגותו, מעבר לכך, נהג רכב המעורב, השוטרים ועדי הראיה מעידים על היותו שיכור ואף צילומים של בקבוקי הבירה בתוך הרכב מדברים בעד עצמם.

אם לא די בכל אלו, מוסר המשיב גירסאות שונות שבלשון המעטה אינן "מסתדרות" עם יתר הראיות והודעות בתיק, כולל הודעת אשתו שמוסרת בבירור – בניגוד לגירסאות הראשונות המשיב – כי הוא זה שנהג ברכב שלו, וגרם לתאונה.

אומנם, בהודעתו השניה שנגבתה מיום 3.6.10 "הודה" המשיב שאכן נהג ברכב וכי שתה לפני כן 2 בקבוקי בירה, בהודעתו הקודמת באותו יום, מסר כי בקבוקי הבירה ברכב שייכים לחברו "אלמוני" בשם סרגיי וכי במסיבת יום הולדת שתה 2 כוסיות יין וכוסית וודקה.

המשיב נוהג משנת 2006 ואין לחובתו הרשעות קודמות, לא התעלמתי מנתונים אלו אבל בשקלול כל הנסיבות, הנני סבור כי קיימת יותר מהצדקה להורות על פסילת רשיון נהיגה של המשיב עד תום ההליכים, תוך שהאינטרס הציבורי חייב לגבור על האינטרס האישי של המשיב.

לא רק שכל נסיבות המקרה מצביעות על נהיגה בשיכרות המסכנת את בטחונם של עוברי הדרך אלא גם רישום דו"ח קודם וניהול המשפט לא מנע מהמשיב מלהמשיך לנהוג בהיותו שיכור. גם עצם טענתו בהודעתו האחרונה הרגיש את עצמו בסדר גמור כאילו לא שתה, מצביע על סיכון בהתנהגותו, במיוחד נוכח כל העדויות וההשפעה הניכרת של האלכוהול על אופן התנהגותו.

אין צורך להרבות במלים לגבי הסיכון הטמון בנהיגה בשיכרות, במיוחד כאשר נהג סבור כי אין בכך כל השפעה על אופן נהיגתו.

ב-רע"פ 106/10 כהן נ' מ"י נקבע מפורשות כי :