מדינת ישראל נ' דיראוי

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום הן: נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות, נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף, נהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע מעל 6 חודשים

סמכותו של ביהמ"ש לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מעוגנת בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו - 1996). בהתאם לסעיף הנ"ל יש צורך בקיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.קיום ראיות לכאורה להוכחות אשמת המשיב.

ב.קיום עילה למעצר.

ג.חלופת מעצר.

לאור טענות הסניגור, אבחן כל אחד מהתנאים:

א.קיומן של ראיות לכאורה.

רישיונו של המשיב נפסל ביום 23.4.09, לתקופה של 3 חודשים.

במועד מתן גזר הדין ביקש הסניגור אורכה של 30 יום להפקדת רישיון הנהיגה, וביהמ"ש נעתר לבקשה ודחה את מועד הפקדת הרישיון. רישיון הנהיגה לא הופקד ולא או הומצא לביהמ"ש תצהיר בדבר העדר רישיון נהיגה בתוקף.

ביום 20.6.11, נהג הנאשם ברכב ובעקבות כך הוגש כנגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. כב' השופט קאופמן הורה על שחרורו, זאת לאור טענות הסניגור כי לכאורה היה על המשיב בסיס להניח כי הפסילה הסתיימה, הן לאור קבלת הרישיון הזמני, והן לאור אמירתו של כב' השופט אלטר, בגזר הדין כי הפסילה תימנה מיום ההחלטה.

אולם במקרה שלפנינו, הנחה זו לא יכולה לעמוד למשיב, שכן לאור ההליכים שהתנהלו כנגדו בבימ"ש זה בפני כב' השופט קאופמן, היה עליו לדעת כי כל עוד לא הוגשה בקשה לחישוב פסילה, הינו פסול.

אשר על כן, אני קובע כי משנהג המשיב ביום 15.8.11 ברכב, נהג המשיב בהיותו פסול מנהיגה.

באשר לעבירה של סירוב ליתן דגימת שתן, הסניגור טען כי במקרה דנן, לא היה בסיס לדרישה, מאחר שלא היה חשד סביר שהחשוד נוהג בהיותו נתון תחת סמים מסוכנים, אינני מסכים עם טענה זו. העובדה כי למשיב עבר פלילי בתחום הסמים, יש בה כדי לקבוע קיומו של חשד סביר ולדרוש בדיקת שתן או דם. מעיון בחומר הראיות עולה כי אכן המשיב סירב ליתן דגימת שתן או דגימת דם בלא שנתן הסבר סביר לסירובו זה.

אשר על כן, אני קובע כי במקרה דנן, קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של סירוב ליתן דגימת שתן או דגימת דם.

ב.עילת מעצר

אני סבור כי במקרה דנן קמה עילה לבקש את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, וזאת לאור הסיכון הברור והמוחשי שהוא יוצר בבטחון הציבור והמשתמשים בדרך. אדם הנוהג ברכב בהיותו פסול, מסכן הוא את בטחון הציבור באופן ממשי.

ג. חלופת מעצר

העובדה, שהמשיב חוזר ומבצע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, מלמדת שאין הוא נרתע מאימת הדין מפגין זלזול בוטה בצווי בתי המשפט ואינו מתרשם מחומרת העבירה.