מדינת ישראל נ' דיצי(עציר)

החלטה

1.עניינה של החלטה זו גורלם של הכספים אשר נתפסו בעת עיכובו ומעצרו של המשיב בגין עבירת החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת מעצרו נתפסו ברשותו 7,000 ₪. המשיב אינו חולק באמצעות סניגוריו אודות נסיבות התפיסה ומהות המוצגים ולפיכך טוען כי אין התפיסה וההחזקה על ידי משטרת ישראל נחוצים עוד שכן אין צורך בהצגתם פיזית כראיה. עוד טוען הוא כי הכספים נחוצים לבני משפחתו של המשיב בין היתר לצורך עריכת חגיגת בר המצווה של בנו והחזקתם על ידי המשטרה עלולה לסכל חגיגה זו.

2.לבקשת הסניגור הבהירה המשטרה כי החזקת הכספים נעשתה על פי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש, תשל"ג 1973).

3.סעיף 36א(א)(ב) עוסקת בחילוט, מתנה החילוט בכך שאדם הורשע בעבירת סחר בסמים. הסניגור חלק על אפשרות הרשעתו של המשיב בסחר בסמים, שכן העבירה הינה עבירה של החזקה ולא של סחר. סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים הינו סעיף הגדרות. סעיף זה כולל הגדרת עבירה של עסקת סמים. עפ"י אותו סעיף הגדרות החל על סעיף 36 הנ"ל, עבירת עסקת סמים הינה עבירה לפי פקודת הסמים שעונשה מאסר 20 שנה או יותר. כתב האישום מייחס לנאשם החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) ריישא לפקודה. סעיף 7(ג) קובע כי העונש המקסימלי הינו מאסר 20 שנים. לפיכך, העבירה הינה עבירת סחר בסמים, לפחות ככל הנדרש לצורך פעולת החילוט. אעיר כי אומנם לאחר הריישא ישנה סייפא המעלה אפשרות כי הסם היה לצריכתו העצמית, אך לא זהו כתב האישום המיוחס לנאשם.

4.מתעוררת בעיה אליה מופנה הסניגור. סעיף 36א(ה) קובע כי בקשת תובע לחלט רכוש לפי אותו סעיף ופירוט הרכוש אותו מבקשים לחלט יצוין בכתב האישום. כתב האישום נעדר כל ציון אשר כזה. התובעת הודיע בישיבת ביהמ"ש האחרונה כי היא מתכוונת להגיש בקשה לעניין החילוט. אומנם הייתה חובה לכלול זאת בכתב האישום. אולם, איני מוצאת כי אי ההכללה והודעה על הגשת הודעה מאוחרת לתיקון, יש בה כדי להביא ישירות לתוצאה דיונית בדבר בטלות התפיסה ובקשת החילוט. ברע"פ 2413/99 טוראי רחמים גספן נ' התובע הצבאי הראשי, פד"י נה4 - 673. קובע בית המשפט אף ביחס להחלטות שיפוטיות שניתנו שלא בסמכות, יש לאבחן בין הפגם הנטען לבין תוצאותיו. כששיקולי צדק ואינטרס הציבור עשויים להשפיע על התוצאה ואף למנוע ביטול הליך פרוצדורלי שנפל בו פגם נטען. מועד הגשת הבקשה לחילוט או לתיקון כתב האישום, הינו פגם פרוצידורלי אשר לטעמי אינו צריך לגבור במקרה זה על התוצאה המתבקשת.

5.משנמצאנו כי במצב בו ישנה אפשרות לחלט, הכל כפוף להרשעה אם תהיה, את הכספים המשטרה מחזיקה בכספים כתפוס מכוח פקודת סדר הדין הפלילי, (מעצר וחיפוש), (נוסח חדש) התשכ"ט-1969. סעיף 34 לאותה פקודה, סייפא, והלכות ביהמ"ש מפנות לחובת ביהמ"ש לשקול האפשרות להמיר התפוס או כל פעולה אחרת שהפגיעה תופחת. במקרה זה מדובר בכסף וכסף ניתן להמיר בכסף אחר, כמובן הכל כפוף להצהרת הסניגור שניתנה לעניין הכסף כמוצג. הציעו הסניגורים כי הכסף יוחזר לידי המשיב ובני משפחתו בכפוף לחתימתם על ערבות להשבתו במידה וידרש. איני מוצאת כי מדובר בבטוחה מספקת שכן כדברי המשפחה הכסף נדרש לצורך עריכת בר המצווה ואם לא יקבלו את הכסף חזרה ככל הנראה לא יוכלו לערוך את החגיגה. אם כן, אם לא יוכלו לגייס כסף חלופי לחגיגה, כיצד ערבותם תבטיח השבת הכסף במידה וביהמ"ש יחליט בתום ההליך הפלילי להורות על החילוט. על כן, נחה דעתי כי היה ותומצא ערבות בנקאית על מלוא הסכום, ניתן יהיה לשחרר את הכסף התפוס בידי המשטרה. בדרך זו ניתן יהיה להבטיח תשלומו במידה וביהמ"ש יחליט על חילוט ומנגד להפחית הפגיעה במשיב ובני ביתו.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תש"ע, 23/06/2010 במעמד הנוכחים.

שושנה פיינסוד-כהן, שופטת

הוקלד על ידי: סימה כהן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: