מדינת ישראל נ' דיומין ילנה

פסק דין

לפני ערעור על קולת העונש שגזר בית משפט קמא, תעבורה מרכז,(כבוד השופט נחשון)

בתיק 2219-03-09 מיום 5.10.11.

המשיבה הורשעה על פי הודייתה בשני מקרים של נהיגה בשכרות,שארעו בשני מועדים שונים. העונש שגזר בית משפט קמא:

שנת פסילה על תנאי למשך 3 שנים,

שנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תעבור על עבירות של נהיגה בשכרוו, תחת השפעת אלכוהול.

מכאן הערעור שלפני.

בנימוקי הערעור :

טוענת המשיבה כי בית משפט טעה כשלא הטיל עונש פסילה בפועל.

מדובר במשיבה שנהגה בשעת לילה מאוחרת , בהיותה שיכורה כלוט, ומהווה סכנה ממשית לכלל המשתמשים בדרך. נימוקי בית משפט, בדבר נסיבות אישיות קשות למשיבה, שהתמכרה לטיפה המרה לאחר שראתה את בנה נכווה קשה בתאונת דרכים. ומאז התאונה המחרידה נאלצת המשיבה להתמודד עם קשיים כלכליים בהיותה מפרנסת יחידה, וכן, להסיעו לטיפולים רפואיים דרך קבע.

ככל שמדובר בנסיבות אישיות קשות אלה אינן רלוונטיות לענין עונש הפסילה בפועל. עונש, שכל מטרתו מניעת סיכון כלל המשתמשים בדרך מפני נהיגת המשיבה.

עוד נטען, כי עונש הפסילה שנקבע בפקודת התעבורה כעונש מינימום, בן 24 חודשים הוא מחייב. סטייה ממנו אפשרית רק בהתקיים נימוקים יוצאי דופן, שאינם קיימים בענין המשיבה.

לטענת המערערת מדובר בשני מקרים של נהיגה בשכרות שכל אחד מהם מחייב פסילה בפועל של 24 חודשים.

עוד נטען כי יש במקרה זה להעדיף האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי.

מאז הגשת הערעור ניסו באי כח הצדדים להגיע להבנות בטרם ישמע הערעור לגופו. בשל סיבה זו נדחה הדיון בערעור מעת לעת.

ביום 26.5.2013 הודיעה באת כח המערערת , כי הובררו נתונים חדשים, לפיהם הוצגו בבית משפט קמא עובדות שאינן נכונות. המשיבה הוצגה בבית משפט קמא כמי שהינה בעלת רשיון נהיגה, ורק היא, והיא בלבד, יכולה להסיע את בנה לטיפולים רפואיים. על יסוד עובדות בלתי נכונות אלה גזר בית משפט עונש כפי שגזר.

בא כח המשיבה, מבקש להביא בשיקוליו העובדה כי המערערת נענשה בידי שמים. ,.חוותה טרגדיה, ראתה את התאונה והשריפה בזמן התרחשותה , בזמן אמת. בגין כך נפלה לטיפה המרה. מאז עברה טיפול גמילה.

לגופו של ענין:

עיון בתיק בית משפט קמא מלמד, כי ביום 11.5.2010 טענו באי כח הצדדים לעונש.

בא כח המאשימה עתר למאסר בפועל , לפסילה ארוכה בת 4 שנים תוך שהביע הסכמתו לבחון אפשרות ריצוי עונש המאסר בעבודות שרות.