מדינת ישראל נ' דיאקוב(עציר)

החלטה

1.לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.

2.לבית משפט השלום בחיפה הוגש כתב אישום בגדרי ת"פ 47139-08-11 האוחז שני אישומים, בהם מיוחסות למשיב עבירות של תקיפת זקן כדי לגנוב, גרימת חבלה של ממש ושתי עבירות גניבה.

כתב האישום

3.על פי האמור באישום הראשון, בתאריך 25.8.11 בסמוך לשעה 08:00, תקף המשיב ביחד עם אחר ק.נ. שהינו קטין (להלן: "הקטין"), מתלוננת ילידת 1940, על מנת לגנוב את התיק שנשאה. המשיב ישב על ספסל, סימן לקטין בראשו עת עברה המתלוננת במקום, הקטין הגיח מאחוריה משך ממנה בחוזקה את תיקה והדפה. כתוצאה מכך נפלה המתלוננת על הקרקע, נחבטה ונגרמו לה חבלות של ממש.

בהמשך, גנבו המשיב והקטין את תיקה של המתלוננת שהכיל טלפון נייד, תעודת זהות, כסף מזומן, משקפיים, כרטיס קופת חולים וכרטיס בנק. השניים נטלו את התיק ונמלטו מן המקום כאשר התיק בחזקתם.

4.על פי האמור באישום השני, שהוא קודם לראשון מבחינה כרונולוגית, בתאריך 24.8.11 בסמוך לשעה 20:40 עלה המשיב על אוטובוס שהיה ריק מנוסעים. נהג האוטובוס ניקב כרטיסיה אותה הושיט לו המשיב והמשיב התיישב במושב שמאחורי הנהג. לאחר נסיעה קצרה אותת המשיב לנהג האוטובוס כי ברצונו לרדת בתחנה הקרובה, קם ממקום מושבו ונעמד ליד הנהג. בהמשך, שלח המשיב במהירות את ידו וניסה לאחוז במתקן המכיל כרטיסיות המוצעות למכירה. נהג האוטובוס אחז בחוזקה ומנע מן המשיב להגיע למתקן. בנסיבות אלה גנב המשיב את תיקו האישי של נהג האוטובוס שהיה מונח בסמוך למושב הנהג ואשר הכיל סכום כסף ומסמכים שונים. המשיב אחז בתיק בחוזקה משכו מידי נהג האוטובוס שניסה למנוע ממנו מלממש את זממו, קפץ מן האוטובוס ונמלט מן המקום, כאשר בעת הנטילה התכוון לשלול את התיק על תכולתו מנהג האוטובוס.

5.המבקשת סבורה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האשמה וכן סבורה היא כי קמה בעניינו של המשיב עילת מעצר המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים.

ההליך

6.בדיון שהתקיים בעניין הבקשה אף הוקרא למשיב כתב האישום ונמסרה תגובתו.

נמסר כי המשיב כופר במיוחס לו באישום הראשון ומודה במיוחס לו באישום השני (להלן: "אירוע האוטובוס"). משכך נטענו טיעוני הצדדים בעיקר ביחס לאמור באישום הראשון.

7.במהלך הדיון הפנתה המבקשת אל הראיות לכאורה אשר בחזקתה ואל עילת המעצר המבוססת על המסוכנות הרבה הניבטת ממעשיו הלכאוריים של המשיב. לסופו של דיון לא התנגדה המבקשת להפנות את המשיב לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר מבלי שמסקנותיו יחייבוה.

8.מנגד, טען ב"כ המשיב כל שניתן לטעון לטובת מרשו.

ב"כ המשיב סבור כי אירוע האוטובוס אינו מקים עילת מעצר ולגישתו אין בידי המבקשת ראיות לכאורה איתנות ומוצקות דיין ביחס לאישום הראשון.

ב"כ המשיב הפנה אל פרכות וסתירות הקיימות בתשתית הראייתית ככל שזו מתייחסת לאישום הראשון המבוססת בעיקרה על גרסתו המפלילה של הקטין, אשר הוא שביצע בפועל את מעשי התקיפה, החבלה והגניבה. כיון שכך, סבור ב"כ המשיב, כי אף לא קמה בעניינו של מרשו עילת מעצר, ודאי שלא עילת מעצר מוצקה.

ככל שיקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, ביקש ב"כ המשיב לשחרר את מרשו לחלופת מעצר בביתו, בפיקוח אמו, דודו ובן דודו, אשר התייצבו בבית המשפט ונשאו דבריהם בפני.

9.נטלתי את תיקי החקירה לעיוני.

ראיות לכאורה

10.עיון בתיקי החקירה מעלה כי אכן מדובר בשני אירועים שונים אלא שלכאורה מתקיימים ביניהם קשר וזיקה.

אירוע האוטובוס בוצע בערבו של יום 24.8.11 ואילו המעשים המיוחסים למשיב באישום הראשון בוצעו למחרת היום, בתאריך 25.8.11, כאשר המעורבים, על פי הנראה שהו בצוותא במהלך הלילה שחלף בין שתי ההתרחשויות.