מדינת ישראל נ' דיאב

גזר דין

העבירות והעבר

הנאשם (בן 25) הורשע על סמך הודאתו בשתי עבירות של נהיגה בשכרות בשני מקרים שונים, וכן בנהיגה ברשלנות וגרם נזק. ביום 2.2.12 נהג בעודו שיכור בכביש 1, התנגש בגדר ההפרדה ואילו באירוע מיום 23.6.12 נהג בשכרות, כשבנשיפתו נמצא ריכוז אלכוהול מעל לרמה המקסימאלית המותרת (355 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף).

בעברו של הנאשם עבירה פלילית אחת בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפתו (ראה ת"פ 14654-09-09). הנאשם נדון בין היתר לחודשיים עבודות שירות.

מועד מתן גזר הדין הנוכחי נדחה על מנת לאפשר לנאשם לסיים בהצלחה את ריצוי עונשו בתיק הקודם, ואכן, חוות דעת ממונה עדכנית בסיום עבודות השירות מפרטת תפקוד משביע רצון ואף למעלה מכך, וממליצה בחיוב להשית עליו עונש מאסר בדרך של עבודות שירות גם בגין העבירות הנוכחיות (ראה חוו"ד הממונה מיום 6/1/14).

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה טענה כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה שלא תפחת מ- 4 שנים, פסילה על תנאי וקנס.

מנגד, ביקש הסנגור להימנע ממאסר ולכל היותר להורות על מאסר בדרך של עבודות שירות, הוא הדגיש כי בתאונת הדרכים נגרם נזק לרכוש בלבד וכי רמות השכרות אינן גבוהות (במקרה הראשון הריכוז לא נקבע ולכן יש להתייחס אליה כאל שכרות קלה ובמקרה השני – 355 מ"ג).

העונש ההולם לשתי עבירות נהיגה בשכרות כאשר לאחת מהן נלוותה תאונת דרכים

מטבע הדברים, כאשר נאשם מבצע מספר עבירות, קשה להשוות בין גזרי הדין, שכן העונש אינו מופרד בגין כל עבירה בנפרד. אין ספק כי נאשם שגרם לתאונת דרכים בהיותו שיכור ראוי שיחמירו עמו, בשל מימוש פוטנציאל הסכנה הרבה הטמונה בנהיגה בשכרות, גם אם תוצאות התאונה אינן חמורות. קל וחומר במקרה הנדון בו מדובר בנאשם שזו אינה הפעם הראשונה שהוא נתפס נוהג בשכרות.

מאידך, אין להתעלם מכך שתוצאות מחדלי הנהג בעבירות תעבורה, הם רכיב חשוב בשיקול העונש ההולם, אין דינו של מי שרשלנותו בנהיגתו הביאה לנזק רכוש, לזה שרשלנותו גרמה לקיפוח חיי אדם, גם אם המעשה או המחדל היו זהים לחלוטין.

מתחם הענישה לגבי נאשמים שהורשעו בשכרות וגרמו לתאונת דרכים, או שבעברם יותר מעבירת שכרות אחת, נע בין מאסר בפועל לשבועות או חודשים ספורים, בדרך כלל עד ששה חודשים אלא אם קיים מאסר על תנאי בר הפעלה, שאז התקופה יכולה להיות ארוכה יותר). בשנים האחרונות, נוכח תכיפות עבירות הנהיגה בשכרות והתוצאות הקטלניות שנלוו אליה במקרים מסוימים, חלה החמרה מסוימת בענישה ולא ניתן להסתפק עוד במאסר על תנאי, אלא במקרים חריגים.

לענין תקופת פסילת רישיון הנהיגה, הרי שכאן מתחם הענישה רחב יותר ונע בין שלוש שנים לשבע שנים ואף 10 שנים - כאמור בסעיף 40א לפקודת התעבורה, תלוי בתוצאות מחדליו של הנאשם במקרה של תאונה ובתכיפות ביצוע העבירות, ראה למשל גזרי הדין הבאים:

בעפ"ת 50927-03-11 שוויש נ' מ"י אישר בית המשפט המחוזי עונש של 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ו-4 שנות פסילה, שהוטל על נאשם שהורשע בשתי עבירות נהיגה בשכרות.

בפ"ל 1740-09-09 מ"י נ' אבו ריאש הוטל על נאשם שהורשע בשתי עבירות נהיגה בשכרות, אי ציות לשוטר ונהיגה ללא רישיון רכב בתוקף, עונש של 7 חודשי מאסר בפועל, פסילה ל-50 חודשים, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי. לאותו נאשם היה עבר תעבורתי מכביד, כאשר חומרה מיוחדת נזקפה גם לעבירה של אי ציות לשוטר, שאינה קיימת במקרה הנוכחי, אם כי בעברו של הנאשם שבפני, עבירה דומה שנעברה בשנת 2009, לגביה סיים לרצות רק לאחרונה עונש מאסר בן חודשיים ימים, בדרך של עבודות שירות. (זו העבירה הפלילית היחידה של הנאשם).

בתת"ע 2312-05-09 מ"י נ' מרחבי עדי-סעי הוטל על נאשם שהורשע בשתי עבירות שכרות, עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, פסילה לשנתיים ומאסר על תנאי. היה זה נאשם המכור לטיפה המרה.

במקרים בהם דובר על עבירה ראשונה של נהיגה בשכרות שלוותה בתאונת דרכים, הושתו לעתים עונשי מאסר.

בעפ"ת 54157-02-11 זוהר נ' מ"י הושת על נאשם שגרם לתאונת דרכים בעודו שיכור עונש של 4 חודשי מאסר בעבודות שירות ו-30 חודשי פסילה.

בעפ"ת 50831-01-11 מ"י נ' קורולוב אישר בית המשפט המחוזי עונש של 7 חודשי מאסר בפועל, פסילה ל-10 שנים, מאסר על תנאי וקנס שהוטל על נאשם שהורשע בנהיגה תחת השפעה, נהיגה ברשלנות, סטייה מנתיב וגרימת נזק לרכוש. מדובר היה בהרשעה רביעית מסוגה. בית המשפט ציין כי העונש אומנם לא קל, אך אינו חורג ממתחם הענישה הראוי בעבירות מהסוג שביצע המשיב.

גזר הדין