מדינת ישראל נ' דוננפלד

פסק דין

יאמר בתחילת הדברים – כי הנאשמת זוכתה מן העבירות אשר יוחסה לה בכתב האישום.

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של איומים ותקיפה סתם בכך שבתאריך 19/5/08 תקפה את שכנתה – המתלוננת, בכך שהיכתה אותה באגרוף בחזה וחנקה אותה וכן אחזה בחוזקה בידה. בנוסף איימה עליה כי תהרוג אותה.

מינה גלוזמן המתלוננת, מסרה כי היא מתגוררת בבנין המגורים מעל לעשר שנים וכי הנאשמת מתגוררת בקומה שתחתיה. תחילה היו ביניהן יחסי שכנות תקינים, אולם לאחר זמן משהתארח אצל המתלוננת בן דודה, התלוננה הנאשמת כי הוא משמיע מוזיקה בקול רם ואילו המתלוננת הטיחה בה, כי אף היא - הנאשמת נוהגת לשמוע מוזיקה בעוצמה רבה מאוד. אזי אמרה לה הנאשמת כי היא עוד תשמע ממנה ותזכור אותה ולאחר הדברים האלה, התחילו להתרחש דברים שונים ולטעמה של המתלוננת הנאשמת היא שהתנכלה לה וביצעה פעולות שונות ומשונות כדי להציק לה ולהטריד אותה.

בתאריך הנטען, בעת שחזרה מעבודתה פגשה את חברה לש הנאשמת,א שר שאל אותה מדוע פנתה אל בעל הבית בענין תלונה כלשהי. למשמע הדברים יצאה הנאשמת מביתה, דחפה את המתלוננת, היכתה אותה והחלה לחנוק אותה בצוואה. המתלוננת השתחררה ממנה וברחה לביתה שלה ובתה הזעיקה את המשטרה. לדבריה, כאשר הגיעו השוטרים למקום, הם הבחינו בסימני אצבעות על צווארה.

משנשאלה הם היא הראתה את הסימנים לשוטרים השיבה: "כן, אני לא ראיתי, אבל הבת ראתה. אני לא רואה טוב וגם אם הייתי מסתכלת במראה לא הייתי רואה" אך יחד עם זאת מסרה כי הפנתה את תשומת לב השוטרים לסימנים אלה.

העדה נשאלה על ידי התובעת מספר פעמים מה אמרה לה הנאשמת תוך כדי האירוע וחזרה על תשובתה כי הנאשמת טענה לכפיה שהיא משקרת בשיחה עם בעלה ורק לאחר מספר שאלות חוזרות ונשנות ציינה שתוך כדי שהנאשמת חנקה אותה, היא אמרה לה כי תהרוג אותה.

בחקירה הנגדית סיפרה המתלוננת כל אירועים נוספים של התנכלות אשר קרו לה ולטעמה הנאשמת אחראית להם, אלא שהסתבר כי הם התרחשו לאחר האירוע הנטען. היא אישרה כי לא פנתה לא המשטרה בגינם.

עוד אישרה כי בשל האירוע לא פנתה לקבל טיפול רפואי.

המתלוננת סיפרה כי תחילה רצתה לעזוב את הדירה בשל מעשיה של הנאשמת, אך סוף דבר השתיים השלימו ביניהן.

שירה רדעי היא השוטרת אשר הגיעה למקום האירוע וערכה על כך דו"ח פעולה (ת/2) ורשמה את הפרטים שנמסרו לה על ידי המתלוננת כמו כן רשמה כי הנאשמת ובעלה מסרו כי המתלוננת מרעישה כל העת וכן כי הנאשמת הודתה למעשה בתקיפה, אלא שטענה כי רק דחפה את המתלוננת וכן ציינה השוטרת כי הבחינה בסימני אצבעות על ידיה של המתלוננת.

העדה ערכה אף את דו"ח העיכוב של הנאשמת (ת/3) בו נרשמה תגובתה: "אני לא מבינה למה אני פה לבד".

העדה לא זכרה דבר מפרטי האירוע ואישרה כי יתכן ואת פרטי האירוע שנרשמו, שמעה מבתה לש המתלוננת ולא מפי המתלוננת עצמה.

היא אישרה כי אם לא נרשם כי נראו סימנים על צווארה של המתלוננת כי אזי ככל הנראה לא הבחינה בכאלה.

הוגשה הודעתה של הנאשמת אשר נגבתה במשטרה ביום 20/5/10 (ת/1) ובה מסרה כי המתלוננת ניגשה אליה ושאלה אותה מדוע היא אינה מדברת עימה והיא השיבה לה כי אינה מעוניינת בכך וביקשה כי תניח לה. הנאשמת הבהירה כי אינה משוחחת עם המתלוננת כיוון שהיא משכירה את דירתה לאנשים נוספים הגורמים לרעש רב. המתלוננת חזרה על שאלתה מספר פעמים ואף הניחה את ידה על ידה של הנאשמת על מנת שהיא לא תעזוב את המקום ועל כן הנאשמת דחפה אותה והיא נפלה על השיחים. הנאשמת סייעה לה לקום והיא הלכה מן המקום. הנאשמת הכחישה כי עשתה מעשים כלשהם שיש בהם משום התנכלות והטרדה למתלוננת. באשר לאירוע עצמו הכחישה כי היכתה אותה או כי חנקה אותה ושבה ומסרה כי דחפה אותה. כמו כן הכחישה כי איימה עליה.

בבית המשפט מסרה הנאשמת כי משחזרה לביתה עם בעלה הבחינה במתלוננת, אשר שאלה אותה למה היא אינה מדברת עימה. הנאשמת השיבה לה כי אינה רוצה לשוחח עימה ופנתה ללכת, אלא שהמתלוננת תפסה אותה בידה. הנאשמת משכה את ידה ממנה ואזי בשל פעולה זו נפלה המתלוננת על שיח שהיה במקום והם ניסו לסייע לה.

הנאשמת סיפרה כי המשטרה נאמר לה על ידי שוטר כי אם לא תודה כי חנקה את הנאשמת (ובלשונה של הנאשמת אשר השפה העברית אינה שגורה בפיה – שמה את הידים בצוואר שלה) היא תכנס לכלא, לאחר מכן נאמר לה לחתום והיא חתמה, אך אינה יודעת על מה, כיוון שאינה קוראת עברית.

הנאשמת הכחישה כי היכתה את המתלוננת בחזה והבהירה כי היא עובדת עם אנשים זקנים ועל כן לא תעשה דבר מעין זה. כמו כן לא אחזה בצווארה ואף לא איימה עליה. עוד סיפרה הנאשמת, כי למעשה, אחרי התקרית, היא זו שהלכה למשטרה, אלא שנאמר לה לחזור לביתה ושם פגשה את השוטרים אשר הוזעקו על ידי המתלוננת.

עוד סיפרה הנאשמת כי עתה היחסים בין השתיים השתפרו והם תקינים למדי.

בחקירה הנגדית עמדה הנאשמת על כך שלא דחפה את המתלוננת אלא משכה את ידה של ה ממנה ולשאלת התובעת מסרה כי אין זה יתכן שנותרו סימנים על ידיה של המתלוננת וכן מסרה כי הבהירה במשטרה שאינה יודעת עברית.