מדינת ישראל נ' דוד

הכרעת דין

כללי:

1.הרקע לכתב אישום זה הוא סכסוך בין הנאשמת לבין הגב' ברטין קהילה (להלן: "המתלוננת").

2.התביעה מייחסת לנאשמת שלושה אישומים. באישום הראשון נטען כי בתאריך 3/8/09 בסביבות השעה 20:00 בצומת הרחובות ויצמן כצנלסון בגבעתיים תקפה הנאשמת את המתלוננת בכך שהכתה בכף ידה על פניה של המתלוננת . בהמשך איימה הנאשמת על המתלוננת בכך שאמרה לה: "אני רוצה שתשרפי שתמותי ואני רוצה שתקבלי סכרת וסרטן".

בהמשך איימה הנאשמת על בתה של המתלוננת קרן קהילה בכך שאמרה לה: "חכי חכי אני יעשה לך שחור אני לא יעזוב אותך... שתשרפי שתמותי...". הנאשמת דחפה בהמשך את קרן תהילה.

3.ביום 10/8/09 ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת ע"י כב' השופטת וולצקי בתיק ה"ט 1619-08-09 שאסר על הנאשמת להטריד בכל דרך שהיא את המתלוננת.

ביום 13/8/09 בשעה 17:00 לערך הפרה הנאשמת את הצו בכך שצעקה לעבר המתלוננת מחלון ביתה: "זבל שיהיה לך מחלות, זונה בת זונה".

4.באישום השלישי נטען כי בהמשך לצו המפורט לעיל, ביום 30/8/09 בשעה 2:30 לערך עקבה הנאשמת אחר המתלוננת למרחק של כ- 20 מטר. ביום 6/9/09 אחרי חצות שוטטה הנאשמת בחצר הבית של קרן קהילה ליד חבלי הכביסה.

5.בגין המעשים שפורטו לעיל מיוחסות לנאשמת שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), עבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק ועבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

6.הנאשמת כפרה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

פרשת התביעה:

7. מעדותו של מר רן קהילה בנה של המתלוננת עולים הפרטים הבאים:

א.העד ציין כי הנאשמת הטרידה זמן רב את אימו. הם פנו לבית המשפט להוצאת צו הגנה מפני הטרדה מאיימת וציידו את האם בטלפון נייד עם חיוג מקוצר.

ב.ביום 3/8/09 האם התקשרה ומסרה כי הנאשמת חבטה בה. העד ואחותו הגיעו למקום. הנאשמת קיללה אותם והדפה את אחותו בכתף.

ג.בחקירתו הנגדית מסר העד כי הוא לא ניסה למנוע מהנאשמת לעזוב את המקום למרות שרצה שהשוטרים יראו כיצד היא מקללת אותם. העד הוסיף כי יתכן ואמר לנאשמת "תחכי תיכף המשטרה תבוא".

ד.העד הכחיש מכל וכל כי קרע את שמלת הנאשמת וכי נתן לה סטירה.

8.מעדותה של הגב' קרן תהילה עולים הפרטים הבאים:

א.ביום 3/8/09 אחיה התקשר אליה ומסר לה כי אימם התקשרה ומסרה כי הנאשמת נטפלה עליה: "הגענו למקום עם צו הרחקה ביד, והתקשרנו למשטרה".

ב.העדה מסרה כי הנאשמת רצתה לעזוב את המקום, היא ביקשה ממנה לא ללכת וציינה בפניה כי הזמינה ניידת.

ג.העדה ציינה כי כאשר הגיעה למקום שהנאשמת ואמה היו היא שמעה את הנאשמת אומרת לאימה: "...הלוואי שתמותי, שיהיה לך סכרת, מתי תמותי, מתי נהיה בלוויה שלך, ולא אעזוב אותך ויהיה לך שחור...".