מדינת ישראל נ' דוד(עציר) ואח'

החלטה

1.זוהי בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן : "חוק המעצרים").

2.כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פציעה כשהעבריין מזויין על ידי שניים או יותר, עבירה לפי סעיף 334 + 335(א)(1) + 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: "חוק העונשין"]; תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, עבירה לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 380 לחוק העונשין, ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

3.על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 27.08.2010 הגיע המתלונן למועדון שבבעלות המשיבים.

בהמשך הערב, פרץ ויכוח בין המתלונן לברמן במקום אודות טענתו של המתלונן כי מכשיר הטלפון הנייד שלו נגנב מהדלפק. הברמן הפנה את המתלונן אל המשיבים, אשר לאחר צפייה במצלמות האבטחה, שללו את אפשרות הגניבה ופטרו את המתלונן מהמקום.

המתלונן עמד על טענתו כי מכשיר הטלפון שלו נשאר במקום והתעקש לברר את תלונתו עד תום, אז תקף המשיב 2 את המתלונן בכך שלפת את צווארו, הטיחו אל מקרר המטבח, והפילו לארץ, כשמשיב 1 מצטרף ויחדיו תקפו את המשיבים בצוותא חדא את המתלונן המוטל על הארץ במכות אגרוף לפניו ולצלעותיו. משיב 2 לופת את צוואר המתלונן ומרתקו לרצפה, כשמשיב 1 מתרומם ובועט במתלונן מספר פעמים לכל חלקי גופו, הכל שעה שידידתו של המתלונן מנסה נואשות להדוף את המשיבים מעל המתלונן, אך עובדי המטבח משכו אותה מהמקום.

מיד ובסמוך, גרר משיב 2 את המתלונן על הרצפה משערות ראשו, בהותירו שובל דם מאחריו, כשמשיב 1 ממשיך לבעוט בו, הרימו מהרצפה ואחז את המתלונן בצווארו מאחור באמצעות זרועו, ומשיב 1 נטל סכין מעל שולחן המטבח, נופף בה אל מול פניו של המתלונן וחתך את אוזנו השמאלית מאחור.

מיד ובסמוך הרים משיב 1 בלון גז מעל ראשו של המתלונן, שעה שמשיב 2 ממשיך ללפות את המתלונן בגרונו.

מיד ובסמוך גרר המשיב 2 את המתלונן אל מחוץ למועדון, כשמשיב 1 נטל תבנית כוסות ריקה מפלסטיק והיכה את המתלונן בראשו באמצעותה.

על פי כתב האישום, בנסיבות המתוארות לעיל נגרמו למתלונן פציעות וחבלות של ממש בדמות פצע קרוע מאחרי אפרכסת אוזן שמאל, המטומה גדולה בשתי העיניים עם חתך בחלק הפנימי בעפעפיים, פצע בעפעף עין ימנית אשר הודבק, דימומים דרך החבישה בעין, נפיחות ורגישות ביד ימין, בחילות, המטומה בלחמית, המטומה בלחי שמאל, שריטות בגב ובירך ימין, רגישות בצלעות, רדימות באגודל שמאל וקשיי בליעה, בגינן נזקק למספר טיפולים בבית חולים.

4.ב"כ המשיב מאשר קיומן של ראיות לכאורה, אך טוען כי בבחינת מכלול הנסיבות, ובפרט התנהגות המתלונן, אין מדובר באירוע שיש בגינו לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, ועותר לשחרורם למעצר בית בפיקוח.

5.בהליך זה שמכח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם לחייב נאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין. השאלה הינה קיומו של פוטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות אשר מבססות אשמה מעל לכל ספק סביר. ראה בש"פ 6187/95, מ"י נ' סלימאן אלעביד (1995), לא פורסם, בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פד' נ (2) 133, בש"פ 825/08 מדינת ישראל נ' מוחמד דחלה פד' נב (1) 625.

אין כאן מחד הכרעה בתיק עצמו, או כניסה לשאלת מהימנות עדים, אך יש בחינה של ממש את חומר הראיות והסתכלות על התוצאה האפשרית של ההליך הפלילי, לא רק בשים לב לראיות התביעה, אלא גם לעוצמתן, להגיון הדברים ולראיות הגנה ככל שישנן.

6.בחינת חומר החקירה באספקלריה של המבחנים האמורים מביאה למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה ברף גבוה לעבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום.

7.עיון בחומר החקירה, ובפרט בצילומי המצלמה המותקנת במקום ואשר תיעדה את מרבית האירוע (הצילום ממצלמה 13) מביא למסקנה כי מדובר בתקיפה קשה של שני המשיבים את המתלונן בצוותא חדא. תקיפה קשה אשר העובדות המפורטות בכתב האישום מתארות אותה במדוייק.

המשיבים שניהם, תוקפים את המתלונן וממשיכים לתקוף ולחבול בו כשהוא חסר אונים על הקרקע. תקיפה קשה ומתמשכת בידיהם ברגליהם והמשיב 1 באמצעות חפץ אשר קשה לבחון את טיבו מעיון בסרט.

הגם שקשה לבחון את טיבו של החפץ כאמור אני סבור כי יש לראות בו כנכנס להגדרת "סכין" בחוק העונשין – ""סכין" - כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך".

המשיב 1 עשה שימוש בחפץ האמור ופצע את המתלונן באמצעותו.

המשיב 1 אומר בהודעתו במשטרה כי לא מדובר בסכין אלא ב"כף מריחה עשויה מברזל..." (שורה 34 להודעתו מיום 31.8.2010).

בנסיבות הענין מדובר בכלי שבפועל גרם למתלונן לחתך באוזנו מאחור.