מדינת ישראל נ' דהן

החלטה

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של העסקה שלא כדין של תושב האזור. הנאשם כפר במיוחס לו, נשמעו ראיות התביעה והדיון נקבע לסיום שמיעת הראיות ליום 21.5.12.

2.ב"כ המאשימה עתרה לבית המשפט להורות על תיקון כתב האישום על ידי הוספת עדת תביעה, גב' עירית עפר (להלן:"העדה"), עורכת תעודת עובד ציבור של משרד הפנים.

ב"כ המאשימה טענה כי הוספת העדה מתבקשת לאור קביעת בית המשפט העליון ברע"פ 6831/09 טורשאן נ' מדינת ישראל (להלן:"פס"ד טורשאן") בדבר הצורך בהגשת תע"צ פרטנית המתייחסת להיות תושב האזור נעדר אישור שהיה כדין בישראל.

בנוסף טענה כי המדובר בסוגיה טכנית בלבד ועל כן לא תמנע זכותו של הנאשם להתגונן ועתרה לבית המשפט להיעתר לבקשה.

3.ב"כ הנאשם התנגד לבקשה. זאת הן לנוכח השיהוי שבהגשת הבקשה, בשים לב לכך כי פס"ד טורשאן ניתן עוד בחודש יולי 2011. בנוסף בשים לב לשלב בו מצוי ההליך, לאחר תום פרשת התביעה, הגם שהמאשימה לא הכריזה "אלו עדי" וכן לנוכח כך כי אין המדובר בעדות טכנית, אלא מהותית הנוגעת ללב ליבו של העניין.

לאור הפגיעה שתיגרם להגנת הנאשם עתר בא כוחו לבית המשפט להורות על דחיית הבקשה.

דיון

4.המסגרת הנורמטיבית לבקשה שפני מצויה בסעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 שזוהי לשונו:

" 92. תיקון כתב אישום בידי בית המשפט (א)   בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן ; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול. "

המאשימה עותרת לתיקון כתב האישום ולהוספת העדה לרשימת עדי התביעה על מנת לזמנה לעדות ולהגיש באמצעותה את תעודת עובד הציבור שערכה ויש לבחון האם יהא בכך כדי לפגוע בזכותו של הנאשם להתגונן.

5.בע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל, הותרה שמיעת ראיות לאחר שלב הסיכומים ונקבע על ידי כב' הש' ברק (כתוארו אז) כדלקמן:

" בצד הכלל, כי הראיות צריכות להיות מובאות בזמנן הרגיל והמקובל, יש להכיר בשיקול-דעת בית המשפט לסטות מהכלל, במקרה שהוא ימצא זאת לנחוץ. הפעלת שיקול-דעת זה אינה צריכה להיות עניין שבשגרה. יש להניח, כי ככל שהצד התרחק מהמועד הקבוע בחוק להבאת ראיות, וככל שהמשפט מתקרב לשלב מתן פסק הדין, כן יקשה לשכנע את בית המשפט להפעיל את שיקול הדעת, אך הסמכות לכך קיימת תמיד. בית המשפט ישקול את צורכי הנאשם מזה ואת צורכי החברה מזה. במסגרת שיקוליו אלה יעמיד בית המשפט בראש מעייניו את השיקול, שלא ייגרם עיוות דין לנאשם. לעניין זה אין לומר, כי נגרם עיוות דין, משום שראיה חדשה סייעה להרשעתו. פשיטא, שאם התביעה מבקשת להביא ראיה חדשה, יש בה בראיה זו כדי לסייע להרשעת הנאשם, שאם לא כן לא הייתה מבקשת כלל להביאה. עיוות דין משמעותו, בהקשר זה, פגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן כראוי.....

הגישה, לפיה יש להשאיר לבית המשפט שיקול-דעת אם להזמין עדים ולקבל ראיות גם לאחר שלב הסיכומים, עולה בקנה אחד עם תפיסת היסוד בדבר מהות ההליך הפלילי. הליך זה אינו תחרות או מאבק בין תובע לנאשם, אשר כל סטייה מכללי התחרות או המאבק יש בה כדי להכריז על המנצח. ההליך הפלילי הוא מסגרת דינים, הבאים להגשים את המשפט הפלילי, דהיינו, לקבוע חפות או אשמה. לשם כך על ההליך הפלילי לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית. כמובן, עמידה על כללים וחשיפת האמת אינן שתי משימות נוגדות. נהפוך הוא: הכללים באים לקבוע סטנדרט של ניהול משפט, אשר - על-פי ניסיון החיים - יש בו כדי להביא לחשיפת האמת, ובכך תואמות שתי משימות אלה. עם זאת, יש ועמידה פורמלית על סדר הכללים בעניין מיוחד יהיה בה כדי לגרום לעיוות דין, אם בדרך של הרשעת החף מפשע ואם בדרך של זיכוי הנאשם. בנסיבות אלה יש לשאוף לכך, כי הכללים עצמם ייתנו לבית המשפט סמכות ושיקול-דעת לעשות צדק. לא למותר יהא לחזור על דבריו של הנשיא זמורה, אשר אמר, בע"פ 1/48, בעמ' 18 "... הפרוצידורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עיוות-דין. רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת. אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על-ידי הפרזה בפורמליות. פרוצידורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות-דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי - להוציא כאור משפט. מוטב אמנם שעשרה רשעים יצאו זכאים משצדיק אחד יצא חייב, אבל במה דברים אמורים? - כשהשאלה היא הוכחת האשמה, ולא כשהכתוב מדבר על ליקויים טכניים בכתב-ההאשמה וכדומה".

6.ובענייננו, למעשה באה פרשת התביעה על פי כתב האישום המקורי אל קיצה, הגם שהמאשימה לא הכריזה כי "אלו עדיה". ואולם מאחר וטרם החלה פרשת ההגנה ולאור כלל האמור בפסיקה דלעיל, ניתן לאזן בין כלל האינטרסים, באופן שיותר לנאשם, היה וימצא לנכון, לזמן כל עד תביעה שעדותו נשמעה, פעם נוספת, ככל שתידרש השלמת עדותו בעניין הקשור לעדה שהוספה ולמסמך שיוגש באמצעותה ולא תפגע הגנתו, ייעתר בית המשפט לבקשה.

7.לאור כל האמור לעיל אי מורה על קבלת הבקשה ועל הוספת העדה לרשימת עדי התביעה.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: