מדינת ישראל נ' דה לאו(עציר)

המבקשת – ע"י עו"ד רינת מלבסקי

המשיב – ע"י עו"ד רוית גור

החלטה

כתב האישום

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים בגין הפרת הוראה חוקית ובגין איומים.

2.ביום 02.04.12 המשיב שוחרר בתנאים על ידי קצין משטרה בתחנת משטרת מודיעין. במסגרת תנאי השחרור נאסר עליו ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת.

3.על פי עובדות האישום הראשון, המשיב הפר את ההוראה החוקית בכך שבין התאריכים 04.04.08 ל- 08.04.12 שלח למתלוננת מתיבת הדואר האלקטרוני שלו לתיבת הדואר האלקטרוני של המתלוננת, ארבעה מכתבים אלקטרוניים.

4.על פי עובדות האישום השני, ביום 13.03.12 המשיב שלח למתלוננת מכתב מתיבת הדואר האלקטרוני שלו לתיבת הדואר האלקטרוני של המתלוננת בזו הלשון:

"…I'll be waiting until my last breath for the moment we'll be together again. It will happen one day…please be careful, love you, Haariben".

כאמור באישום השני, במכתב זה איים המשיב על המתלוננת בפגיעה בה.

ראיות לכאורה

5.ב"כ המשיב לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המתייחסת להפרת ההוראה חוקית אך טענה כי חומר הראיות אינו מבסס ראיות לכאורה להוכחת אשמה ביחס לעבירת האיומים.

6.ב"כ המשיב טענה כי המתלוננת לא הבינה נכונה את הודעת הדואל נשוא כתב האישום בכך שחשבה, כאמור בהודעתה מיום 18.04.12 ש' 32, שנכתב בהודעת הדואל כי המשיב יחכה לה עד נשימתה האחרונה, בעוד שהמשיב כתב שיחכה לה עד נשימתו האחרונה.

7.ספק אם המתלוננת סברה כי המשיב מתייחס לנשימתה האחרונה. אמנם ניתן להבין כך לכאורה מהודעתה כאמור אך מהודעתה מיום 30.03.11 ברור כי המתלוננת הבינה את הכתוב בהודעת הדואל כלשונו קרי שהנשימה האחרונה מיוחסת למשיב ולא למתלוננת. דבריה בש' 9-11 הם ציטוט שלה מהודעת הדואל של המשיב.

8.ביחס לביטוי be careful"", ב"כ המשיב טענה כי המשיב התכוון למלחמה צפויה בארץ וכתב את הדבר מתוך דאגה למתלוננת ולילדיהם המשותפים.

9.המשיב כתב "הזהרי" מבלי לפרט את כוונתו. לא מצוין בהודעה כי האמירה היא ביחס למצבה הבטחוני של מדינת ישראל. לכן, האמור בהודעת הדואל נתון לפרשנות. בהקשר זה יש ליתן משקל לעובדה שהמתלוננת חשה מאוימת מהודעת דואל זו ובעקבות קבלתה הגישה את תלונתה נגד המשיב במשטרה. אני סבורה כי בשלב לכאורי זה יש בהודעת הדואל ובעדות המתלוננת פוטנציאל ראייתי להרשעתו של המשיב. על כל פנים, בירור כוונת המשיב ומשמעות אמרתו בהודעת הדואל טעונים בירור שמקומו כמו גם הסקת המסקנות הסופיות מעדויות המתלוננת והמשיב, בהליך העיקרי. על כן, הודעת הדואל והודעת המתלוננת מהוות ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

עילת מעצר

10.       מעשי הפרת ההוראה החוקית והאיומים, המיוחסים למשיב בכתב האישום, מצביעים על מסוכנות. מאחר שהמשיב והמתלוננת הם בני זוג חלה גם חזקה כי המשיב יסכן את בטחונה של המתלוננת. על אף האמור, בנסיבות המקרה ניתן היה להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בפיקוח אך ב"כ המשיב טענה כי המשיב הינו תייר והוא אינו יכול להציע חלופה. ב"כ המשיב ביקשה להורות על שחרורו של המשיב בתנאים.

11.אינני סבורה כי בשלב הנוכחי ניתן להורות על שחרור של המשיב ללא פיקוח. המשיב לכאורה הפר ביודעין תנאי שחרור אשר נקבעו לו על ידי קצין משטרה על אף שהבין היטב כי נאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת (ר' לעניין זה הודעתו מיום 21.05.12 ש' 11-23). למרות שידע שנאסר עליו ליצור עמה קשר, שלח למתלוננת מספר הודעות דואל. התנהגות זו אינה מאפשרת ליתן אמון במשיב כי הוא לא ישוב וייצור קשר עם המתלוננת.

12.בנסיבות קיימות אינדיקציות נוספות למסוכנות מצד המשיב. המתלוננת והמשיב התגוררו בחו"ל ולהם ילדים משותפים. המתלוננת מסרה בהודעותיה כי בעבר, בחו"ל, המשיב נקט נגדה אלימות גופנית. ר' הודעת המתלוננת מיום 30.03.12 ש' 3-6 וכן הודעתה מיום 18.04.12 ש' 53-60, 73-75. המשיב לא הכחיש כי דחף את המתלוננת פעמיים אך לטענתו היא זו שניסתה לתקוף אותו. ר' הודעת המשיב מיום 02.04.12 ש' 146-147 וש' 180-183. גם לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המתלוננת פוחדת מהמשיב. ר' הודעתה מיום 30.03.12 ש' 10-13 וש' 23-25, הודעתה מיום 18.04.12 ש' 81 והודעתה מיום 11.04.12 ש' 35-36. בנוסף לאמור, בהודעות המשיב ישנן מספר אמרות לפיהן אינו רוצה לחיות. ר' הודעת המשיב מיום 02.04.12 ש' 194-195, ש' 213-215, וש' 220 וכן הודעת המשיב מיום 21.05.12 ש' 43. גם אמרות אלה מצביעות על מסוכנות.