מדינת ישראל נ' דגבר(עציר)

החלטה

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בחיפה שניתנה ביום 3/8/10 מפי כב' השופטת תמר נאות פרי בגדרה הורה ביהמ"ש על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים לרבות מעצר בית מלא ואזוק אלקטרוני.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר ואספקת סמים מסוכנים במספר הזדמנויות. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בהחלטתו מיום 15/7/10, לאחר שבחן את חומר הראיות שהונח בפניו, קבע בימ"ש קמא מפי כב' השופט שמעון שר כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב ובשל טיבן של העבירות המיוחסות לו קמה חזקת מסוכנות. באותה החלטה הורה בימ"ש על הפניית המשיב לשרות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר שיבחן את עברו הפלילי ונסיבותיו האישיות.

לאחר קבלת התסקיר, התחדש הדיון בפני כב' השופטת תמר נאות פרי והחלטתה מיום 3/8/10 היא מושא הערר המונח בפניי. באותה החלטה קבע בימ"ש קמא שאומנם עסקינן בעבירה חמורה שעניינה סחר בסם, יחד עם זאת יש לבחון כי מצוות המחוקק באם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בחלופת מעצר. בימ"ש קמא בחן את התסקיר ואף התרשם מן המפקחת שהוצעה וקיבל בסופו של דבר את המלצת שירות המבחן והורה על שחרורו של המשיב באופן שישהה במעצר בית מלא בבית אימו תחת פיקוחם של שני מפקחים ובנוסף יהא נתון באיזוק אלקטרוני. בימ"ש קמא הוסיף תנאים נוספים שאיני רואה צורך להידרש אליהם משום שאינם רלוונטיים לדיון שבפניי. לבקשת ב"כ העורר עיכב בימ"ש קמא את ביצוע החלטתו על מנת לאפשר הגשת הערר.

לטענת העוררת לא הונחה תשתית לפיה יש מקום לאבחן את עניינו של המשיב מעניינם של נאשמים אחרים בסחר בסם מסוכן. בהקשר זה הפנתה לפסיקה המורה כי הכלל לגבי מי שמעורב בסחר בסמים שאין מקום להפיג את המסוכנות הנשקפת הימנו בדרך של חלופה. עוד הוסיפה העוררת כי לא ניתן לאכוף את יתר ההגבלות שניתנו על המשיב בתנאי שחרורו כאשר נועדו לצמצם את מסוכנותו כגון הגבלת המבקרים ואיסור יצירת קשר עם אנשים מחוץ למעגל המשפחתי הגרעיני.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר והפנה בין היתר לתסקיר שרות המבחן ממנו עולה תמונה חיובית לגבי המשיב . עוד הוסיף כי יש לבחון כל מקרה לגופו ואין לקבוע כלל גורף לפיו כל אימת שמדובר בסחר בסמים אין מקום לבחון חלופה. לשיטתו, קיימים חריגים לכלל הגורף והמקרה דידן נופל לגדר אותם חריגים בין היתר נוכח גילו הצעיר של המשיב, הכמות הקטנה של הסם ולהעדר עבר מכביד.

אכן ההלכה המנחה מורה כי מי שמעורב בעבירת סחר בסמים מסוכנים מעיד בעצם התנהגותו על מסוכנות הנשקפת הימנו. רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן להפיג מסוכנות זו בחלופת מעצר (ראו: בש"פ 5120/05, בש"פ 11439/04 ו- בש"פ 1793/04). השאלה העומדת בפניי היא באם בנסיבות המקרה דידן נתקיימו אותם תנאים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל המנחה הנ"ל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את נסיבות העניין, נראה לי כי התשובה לשאלה דלעיל הינה בחיוב. הטעמים לכך נעוצים בעובדה שלמשיב אין כל עבר בעבירות סמים מכל סוג שהוא. הרשעתו היחידה מלפני שנים אחדות עניינה העלבת עובד ציבור. בנוסף, על אף שבכתב האישום מדובר על מספר אירועים בהם מכר וסיפק המשיב סם מסוכן , הרי שכמות הסם שסופקה אינה מן הגדולות. מסקנות שירות המבחן כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר המעצר אף הן עומדות לזכותו של המשיב מהן עולה תמונה חיובית שבסיכומה הומלץ על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים. דומה כי התנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט קמא יש בהם כדי לצמצם במידה ניכרת את המסוכנות הנשקפת מהמשיב ולאור זאת לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו.

אשר על כן , אני דוחה את הערר.

תיק החקירה מוחזר לב"כ העוררת.

ניתנה והודעה היום כ"ד אב תש"ע, 04/08/2010 במעמד הנוכחים.

אמיר טובי, שופט

אורלי+אסתי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: