מדינת ישראל נ' דגאני

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 4.1.12, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין אי ציות לאות של שוטר במדים (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 23(א) (2) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 29.4.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ר אפי גולדברג, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 4.1.12, בסמוך לשעה 15:40, נהג הנאשם ברכב בכביש מספר 20, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לק"מ 19, בסמוך למחלף רוקח, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא סוטה עם רכבו שמאלה ועובר על שטח הפרדה המסומן על גבי הכביש. העד, שעמד על גבי שטח ההפרדה, ממול לרכב הנאשם, תוך שהוא לבוש במדי משטרה עם אפודה זוהרת, לצד ניידת משטרה שאורותיה הכחולים דולקים, סימן לנאשם לעצור באמצעות ידיו, אך הנאשם המשיך בנסיעה.

העד נסע אחרי רכב הנאשם ועצר אותו במרחק של כ-300 מטר לכיוון צפון.

העד רשם מפי הנאשם את הדברים הבאים:" עצרתי עכשיו שאמרת לי ולא ראיתי אותך קודם".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג בכביש 20, לא ביצע כל עבירת תנועה ועצר מיד ששמע בכריזה של ניידת משטרה, כי עליו לעצור את רכבו. לטענתו, היה במקום עומס תנועה ולכן סטה שמאלה, על מנת להמשיך לכיוון נתניה. הנאשם עמד על כך שלא הבחין בעד מסמן לו לעצור.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, העובדה כי לבש מדי משטרה עם אפודה זוהרת, היה מול רכב הנאשם, כאשר אין כל רכב אחר החוצץ ביניהם וסימן לו באופן ברור לעצור.

עמדת הפסיקה בהקשר לעבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים הנה, כי גם אם לא הבחין נהג באות או לא שמע הוראה של שוטר, אך יכול היה לעשות כן אם היה שם ליבו למתרחש בדרך, הרי שהעבירה נעברה (ראה ע"פ 77/61 צורבל נ' היועמ"ש, מפי כבוד הש' אגרנט).

בנסיבות המתוארות בדו"ח, אני קובעת כי הנאשם יכול היה להבחין בכך שהעד סימן לו לעצור.

גרסת הנאשם לא עשתה עלי רושם אמין. הנאשם חקר ארוכות את עד התביעה, בעיקר לגבי עובדות שאינן מהותיות לעבירה. יצוין כי מהמחלף אליו נכנס הנאשם לכביש 20, מחלף ההלכה, לא ניתן להשתלב לכביש 20 לצפון, אלא בהמשך, לאחר שחולפים את מחלף רוקח. בנסיבות אלה, הסיטואציה אותה מתאר הנאשם, לפיה השתלב כדין בכביש 20, אינה אפשרית ויש בכך כדי להשליך על אמינותו.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ח סיון תשע"ג , 27 מאי 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: