פסק דין
בפני בקשה להורות על פסילת המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפקרה לאחר פגיעה (עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ( להלן : "הפקודה"), גרימת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה, נהיגה בחוסר זהירות (עבירה לפי סעיף 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א, 1961), תאונת דרכים שתוצאתה פגיעה בגוף (עבירה לפי תקנה 144(א)(1), (2), (4) ותקנה 144(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א, 1961) ועבירת שיבוש הליכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
על פי כתב האישום בתאריך 18.02.12, בסמוך לשעה 03:00 ברחוב האומן בירושלים, לאחר בילוי במועדון, נסע הנאשם ברכב במהירות של כ- 40 קמ"ש וזאת למרות תנאי מזג האוויר הקשים ששררו במקום וגרמו להיווצרות אדים על חלון הרכב, אשר חסמו את שדה ראייתו של המשיב.
באותה שעה חצתה הולכת רגל את הכביש, הנאשם שלא הבחין בהולכת הרגל, פגע בה בחזית רכבו וכתוצאה מהמכה, עפה הולכת הרגל באוויר וראשה נחבט בשמשה הקדמית של הרכב וניפץ אותה.
הולכת הרגל נפגעה במקומות שונים בגופה, המשיב אשר הבחין בכך שפגע בהולכת הרגל, עצר את רכבו למספר שניות מבלי לצאת ממנו ואז נסע מהמקום ברכבו מבלי שידע מה מצבה של הולכת הרגל והסגיר את עצמו למשטרה רק כעבור 3 שעות לאחר קרות התאונה.
יום לאחר התאונה, בתאריך 19.02.12, ביקש המשיב מידידתו למחוק ממכשיר הסלולר שלה מסרונים ששלחו המשיב וידידתו זה לזו בליל האירוע ובהם מסרון ששלח לה לפיו יצא לדרך כדי לאסוף אותה בהיותו "מסטול", מחשש שהמסרונים עלולים להפליל אותו בתיק זה אם יגיעו לידי רשויות אכיפת החוק.
המשיב נפסל מלנהוג למשך 60 יום וזאת על ידי קצין משטרה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה ובבקשה שלפנינו עותרת המבקשת להמשך פסילת המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו.
בדיון שנערך ביום 09.05.12, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה תוך שהוא מדגיש שמס' שעות לאחר התאונה התייצב המשיב בתחנת "שפט".
לב"כ המשיב 3 טענות מקדמיות כדלהלן:
יש מקום למחוק את הבקשה משום שהוגשה לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה בעוד שהיה צריך להגיש את הבקשה לפי סעיף 45 לפקודת התעבורה המתייחס לפסילה לאחר הגשת כתב אישום.
כתב האישום הוגש שלא כדין מאחר שלא בוצע שימוע עפ"י סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי ומאחר והמשיבה אף לא פעלה לפי החריג שבסעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, ולא המציאה אישור מקדים של פרקליט המחוז להגשת כתב אישום, וללא שימוע.
בעצם הגשת כתב האישום לבית משפט השלום ולא לבית משפט לתעבורה, הופלה הנאשם על ידי הפרקליטות.
לגופו של עניין טען ב"כ המשיב שאין מקום להיעתר לבקשה לפסילה לאור נסיבותיו של המשיב. לטענתו, למשיב אין כל עבר פלילי (למעט עבירת תעבורה אחת בלבד) והוא השתחרר זה עתה משירות חובה במשטרת ישראל. לטענתו, למשיב עומדת חזקת החפות ולפיכך יש למצוא פתרון שלפיו הפגיעה תהיה מידתית ופחותה ככל האפשר וככל שבית המשפט יחליט לפסול את רישיונו של המשיב הוא מבקש לסייג את פסילת רישיון הנהיגה כך שהמשיב יוכל לנהוג על רכב לצורכי עבודה במשך 6 ימים בשבוע וגם זאת לתקופת פסילה של 6 חודשים בלבד. ב"כ המשיב המציא לביהמ"ש פסיקה שלטענתו מאפשרת פסילה בסייגים.
ב"כ המבקשת סבורה לעומת זאת כי יש לדחות את הטענות המקדמיות של המשיב מכל וכל. לטעמה, היה יסוד להאשים את המשיב והוא אכן מואשם ובוודאי שיש לתביעה סמכות להגיש בקשה לפסילת רישיון עד תום ההליכים יחד עם הגשת כתב האישום. בנוסף, הפנתה ב"כ המבקשת למוצג נ/1 החתום ע"י פרקליטות המחוז בהתאם לחריג המופיע בסעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי. שעניינו "החלטה בעניין הגשת כתב אישום" לפי סעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982.(להלן: "האישור החריג")
לטענתה, די באישור החריג שהוגש לביהמ"ש כדי למלא אחר הוראות חוק סדר הדין הפלילי לעניין השימוע.
בנוסף, טוענת ב"כ המבקשת שלאור העובדה שכתב האישום מכיל גם עבירת שיבוש הליכי משפט אשר איננה עבירת תעבורה, הוחלט להגיש את כתב האישום לבית משפט השלום.
דיון
דין טענותיו המקדמיות של המשיב להדחות אחת לאחת:
לבית המשפט קיימת לפי הפקודה סמכות לפסול את המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו ולפיכך, משהוגש כתב אישום נגד המשיב אין לומר שבעצם ההפניה בבקשה לסעיף 46 בפקודה ולא לסעיף 45 יש כדי להצביע על כך שהבקשה הוגשה שלא כדין, או כדי לשלול מביהמ"ש את הסמכות לעשות כן.