מדינת ישראל נ' דבסאן(עציר)

החלטה

1.בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה – לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, ניסיון לחבלה מחמירה, הפרעה לשוטר – לפי סעיף 275, חבלה במזיד ברכב – לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין בצוותא חדא עם פאוזי אלכמלאת, סאמי אלכמלאת וראמי אלכמלאת, שהוגש נגדם כתב אישום נפרד (ת"פ 40442-01-13, מ"ת 40470-01-13 מחוזי ב"ש) (להלן: "האחרים").

2.כתב האישום עניינו בתמצית – באירוע שהתחיל בכך שלאחר שמוחסן אלכמלאת (להלן: "מוחסן") הגיע לביתו בסמוך לשעה 23:00 בשכונה 20 ברהט (להלן: "הבית"), שהוא בגילופין, והחל להשתולל בביתו, צעק, קילל ושבר תריסים באגרופיו. עקב כך הזעיקו אחותו ובתו של מוחסן את המשטרה. משהגיעו השוטרים סיטבון ומסאגנו, פנו למוחסן וניסו להרגיעו. בתגובה, מוחסן צעק וקילל את השוטר סיטבון: "תעוף מהבית שלי יא מניאק, תצא מפה יא מזדיין בתחת. זה הבית שלי, אין לך זכות להיות פה." בהמשך תקף מוחסן את סיטבון בכך שדחף אותו בחזה. עקב כך הודיע סיטבון למוחסן, כי הוא עצור בגין תקיפת שוטרים וגרימת נזק לרכוש. מוחסן בתגובה, המשיך לצעוק ולקלל את סיטבון והתנגד למעצרו. השוטר סיטבון אחז בזרועו של מוחסן והחל להובילו לכיוון הניידת. במקום החלו להתקהל אנשים והשוטר סיטבון הזעיק תגבורת במכשיר הקשר.

בהמשך למתואר לעיל, נטען, כי החלו להתגודד אנשים סביב הבית, ומוחסן צעק לעברם שירביצו לשוטר סיטבון "השרמוטה, שלא יצא מפה חי." בהמשך משהשוטר סיטבון עמד בסמוך לשער הבית, עומאר אלכמלאת (להלן: "עומאר"), יחד עם שני אנשים אשר זהותם אינה ידועה למאשימה, התקרבו אליו, משכו את מוחסן מידיו, תוך שהם תוקפים את השוטר סיטבון, הבריחו את מוחסן והכניסו אותו לרכב של עומאר אשר חנה בסמוך, וזאת בכוונה להבריחו מהמקום. עוד נטען במעמד זה, כי אחד האנשים שזהותו אינה ידועה למאשימה, תקף את השוטר מסאגנו בעודו אוחז חפץ בידו. כמו כן, חבט באגרופו בפרצופו. משהצליח השוטר מסאגנו להפילו ארצה, אלא שאז קבוצת אנשים התנפלו על השוטר מסאגנו ותקפו אותו בבעיטות בבטנו ובראשו.

בהמשך למתואר לעיל ובשלב זה, הגיעה למקום תגבורת נוספת, ובהן השוטרים דימה דוידוב, אליהו דסטה, והקצין התורן רפ"ק אלי כהן. השוטרים סייעו לשוטר מסאגנו והדפו מעליו את התוקפים. בו זמנית, השוטר סיטבון אמר לשוטרים, כי מוחסן נמצא בתוך הרכב ועומד להימלט. השוטר סיטבון פתח את הדלת האחורית ובסיועם של השוטר דוידוב ורפ"ק אלי כהן, הצליחו להוציאו לאחר שהתגברו על התנגדותו באמצעות ריסוס גז פלפל לעבר פניו, וכך גם כלפי עומאר שישב במושב הנהג.

בהמשך נטען, כי במעמד המתואר לעיל, ניגש חמד אלכמלאת אל השוטר סיטבון, צעק לעברו "מי אתה בכלל שתיכנס לפה", ודחף אותו בחזהו. במקביל, המשיב יחד עם שלושת האחרים, ואנשים רבים שהתגודדו במקום, וזהותם אינה ידועה בבירור למאשימה (להלן: "ביחד התוקפים"), החלו לתקוף בצוותא חדא, את השוטרים שהיו במקום, בכך שזרקו לעברם "בלוקים", "אבנים גדולות", "מוטות ברזל" ו"מקלות עץ", והכל בכוונה לפגוע בשוטרים, להטיל בהם נכות או לגרום להם חבלות חמורות, או להתנגד למעצר.

עוד נטען, כי במעמד המתואר לעיל, אחת האבנים הגדולות פגעה בחוזקה בראשו של הקצין אלי כהן, באזור עין שמאל, והחל לדמם מראשו ובאזור העין, והתמוטט ארצה מעוצמת הפגיעה ואיבד באופן זמני את ראייתו. עוד נטען, כי במהלך האירוע, פאוזי אלכמלאת זרק אבן לעבר השוטר דסטה אשר פגעה בגבו, יתר השוטרים ניסו להתחמק ממטר האבנים והמקלות מאחורי ניידות המשטרה, שגם הן ספגו אבנים. רק בשלב שהשוטרים שלפו אקדחים וירו יריות אזהרה באוויר, הצליחו השוטרים לפנות את הקצין הפצוע רפ"ק אלי כהן, לבית החולים, שם אושפז למשך מספר ימים כששבר מרוסק בפניו שבעקבותיה נזקק לניתוח גם לתיקון השבר בגג ארובת עין שמאל

3.בעניינם של האחרים קבעתי במסגרת מ"ת 40470-01-13, כי המבקשת הניחה תשית ראייתית לכאורית לחובתם, וכן עילת מעצר ובסופו של יום ולאחר שהתקבלו תסקירי שירות מבחן בעניינם, הורתי על מעצרם עד תום ההליכים (ראה החלטה מיום 13/3/13).

4.המשיב שבפניי נעצר רק בתאריך 18/2/13, ועל כן הוגש כתב האישום בנפרד.

5.בא כוח המבקש טען לקיומן של ראיות לכאורה לחובת המשיב, בהתבסס על שתי הודעות של שני עדים. הראשונה של פאוזי אלכמלאת מיום 13/1/13 שעה 14:17, לפיה ראה את המשיב , יחד עם בני משפחה אחרים, כשהוא זורק אבנים על השוטרים באירוע.

השנייה של, מידחת אלכמלאת (בנו של מוחסיין), מיום 13/1/13, לפיה, ראה את המשיב וזרק אבנים לעבר שוטרים במהלך האירוע. בנוסף נטען, כי המשיב היה דרוש חקירה מאז קרות האירוע, ונמנע מלהתייצב במשטרה ובכך יש התנהגות מפלילה המחזקת את הראיות נגדו. באשר לגרסת המשיב, נטען כי המשיב הכחיש מעורבות באירוע, וכן אינו זוכר היכן היה בזמן האירוע.

באשר לעילת המעצר נטען, כי קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק, שכן קיים יסוד סביר לחשש שיסכן את ביטחון הציבור. המשיב חבר יחד עם אחרים, לתקיפה קשה ואלימה של שוטרים אשר הגיעו לשכונת מגורים בעיר רהט, על פי קריאת אזרחים לקבלת עזרה. השוטרים מצאו עצמם מותקפים על ידי המשיב ואחרים, אשר יידו בהם אבנים, מוטות ברזל, וגרמו לפציעה קשה של קצין משטרה שהגיע לזירה. עוד עמד ב"כ המבקשת, על כך שמסוכנותו של המשיב מתעצמת נוכח עברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות רכוש, סמים ואלימות. גם ריצה בעברו מאסר בפועל. כמו כן, תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירת אלימות מסוג פשע. עוד נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו ממעצר, יביא לשיבוש מהלכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה, וזאת לאור התחמקותו ממעצר והקושי לאתרו מאז האירוע.

מכל האמור לעיל, עתר ב"כ המבקש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

6.בא כוח המשיב מנגד טען, כי לא קיימות ראיות לכאורה, ולחילופין עוצמתן נמוכה שמצדיקה שחרורו בתנאים שיבטיחו התייצבותו למשפט, ולחילופין, לחלופת מעצר בית בדמות מעצר בית בבית הוריו בפיקוחם.

ב"כ המשיב לא חולק על כך כי התשתית הראייתית נשענת על הודעותיהם של פאוזי ומידחאת אלכמלאת, שלגרסתם ראו את המשיב נוטל חלק בזריקת אבנים לעבר השוטרים, אלא, אל מול גרסאות אלו ניצבת גרסת המשיב, כי חודשיים לפני מועד האירוע (10/1/13), עזב את בית הוריו ברהט על רקע סכסוך עם אביו, ועבר להתגורר בפתח תקווה, במבנה נטוש מול השוק המרכזי בפתח תקווה, וכן עבד במפעל בפתח תקוה לרבות ביום האירוע המתואר ביום 10/01/2013.

בא כוח המשיב לחיזוק טענותיו הגיש לעיוני תלושי משכורת של המשיב מחודש ינואר 2013 החל מיום 01/01/2013. בנוסף הפנה לדו"חות השוטרים של תחנת רהט וכן של רכזי המודיעין מיום 15/01/2013, 16/01/2013, 24/01/2013, 27/01/2013, מהם ניתן ללמוד כי המשיב לא מתגורר בבית ונאמר לשוטרים על ידי בני המשפחה כי המשיב עובד בפתח תקוה. בנוסף הפנה להודעת אביו של המשיב מיום 18/02/2013 במסגרתה מסר כי בנו עזב את הבית מזה חודשיים לבקשתו. עוד מסר כי בנו עובד בפתח תקוה. גם כשנשאל על ידי חוקריו האם מאז שעזב המשיב את הבית ראה אותו ברהט, השיב בשלילה.

בנוסף טען בא כוח המשיב כי לא נערך מסדר זיהוי לעדים מדחאד ופאוזי, פעולה שהייתה מחויבת המציאות בשל העובדה כי העדים אמרו שלא מכירים את שם אביו של אותו מופיד. עוד נטען כי המשיב ביקש עימות עם העדים והדבר לא נערך. עוד נטען כי לא נגבתה הודעה ממעבידו של המשיב. עוד נטען כי המשטרה לא טרחה לבקש מהמשיב להצביע בפתח תקוה על המקום בו התגורר בחודשיים האחרונים.

7.מחומר החקירה שהונח בפני ביחס לחלקו של המשיב עולה כדלקמן:

א. הודעת פאוזי קמלת מיום 13/01/2013 בשעה 14:17.

לשאלת החוקר "אתה טענת כי ראית את מופיד דבסאן זורק אבנים על השוטרים 10/01/2013, מה תגובתך לכך?" השיב "כן, מה שאני ראיתי".